שאלה
בעזרת ה' והשתדלותנו!
שלום וברכה,
החופש הגדול הגיע מזמן ואיתו התופעה של נוער עובד. תופעה, שלדעתי, חיובית מאוד.
ברור לי כי נוער ההולך לעבוד בימי החופש עושה זאת מתוך אידאלים כאלה או אחרים גם אם כלפי חוץ יתרץ את העובדה שהוא הולך לעבוד כצורך בכסף. הצורך בכסף אולי מהווה מרכיב חשוב, אך הוא לא המרכיב העיקרי. שהרי העבודה (ולא משנה מהי) דורשת מהאדם כח רצון והשקעה. עבודה מעצם היותה עבודה דורשת מאמץ כזה או אחר. רציתי לדעת איזה אידאלים, ערכים, תכונות מושכים את בני הנוער לעבוד? להשקיע? להתמיד? גם במקרה שהתמורה לעבודה נמוכה ביחס לרמת ההקשעה והקושי?
כמו כל אדם שעובד (ולא משנה מה גילו) אני ממקבלת תשלום ושכר על עבודתי.
שמעתי מכמה גורמים (בעיקר כאלה שאינם מהווים גורם הלכתי-רבני) כי עלי להפריש מהשכר שלי סכום כלשהו לצדקה.
האם זוהי הלכה בכלל? או שמא זהו מנהג?
רציתי לדעת האם יש שיעור (-כמות) שאותו אנו מחוייבים להפריש עפ"י ההלכה?
אם כן, מהו אותו שיעור המחוייב עפ"י ההלכה?
אם לא, מהו שיעור המינימום הקיים? מהו השיעור הנהוג בימינו? הרי לא הגיוני שאדם שהרוויח 1000 שקל יתרום רק שקל?!
האם יש סכום מינימום שממנו ראוי וצריך להפריש? אם כן, מהו?
מהו המקור לדבר בהלכה (שהרי גם למנהגים יש מקור הלכתי כלשהו עליו הם מתבססים)?
תודה רבה!
עבודתכם עבודת קודש!
יישר כח!
תשובה
בס"ד
שלום רב.
העקרון של הפרשה מההכנסה מבוסס על מצוות התורה להפריש תרומות ומעשרות מהיבול שמגיע לאדם. לכן הפרשה זו נקראת "מעשר כספים".
הרעיון הוא שהקב"ה מפרנס כל אחד, הוא זן ומפרנס לכל וידו פתוחה לכל.
ההכרה שלי, שלא עמלי ולא כשרוני אלא ברכת ד' היא ביסוד הפרנסה שלי מחייבת אותי ללכת בדרך ד' ולעשות במתנה שהוא נתן לי גם כן מעט חסד.
ד' מעניק לי מטובו ואני משתף את מי שחסר, להם בטוב ד' שהעניק לי. מההכנסה שלי אני מפריש לעניים ולצרכים אחרים שהם חסד.
בפועל מדובר על מעשר = עשירית מההכנסה. 100 שקלים מתוך שכר של 1000.
מעשר כספים הוא מנהג ראוי אבל לא הלכה ולכן אינו מחייב, למרות שרבים רבים נהגו לקבל על עצמם מנהג ראוי זה.