שאלה
התחלתי לצפות בדברים לא צנועים באינטרנט בגיל די צעיר. עם הזמן הם נהיו יותר ויותר לא צנועים.
באותם רגעים אני ממש נהנית. ברגע שאני מפסיקה יש לי מועקה קשה ורע לי. ממש. אני לא מצליחה להפסיק, אני תמיד אומרת לעצמי "עוד קצת ואני אפסיק". אבל אני לא רוצה להפסיק כי אז תבוא ההרגשה הרעה של חרטה על המעשה.
אני לא יודעת מה לעשות. אין לי כוח רצון בכלל. אני לא עומדת בגבולות של עצמי. אני יכולה סתם להיכנס ליוטיוב לשמוע שיר ואני אגיע לזה. אני לא יכולה לדבר על זה עם אף אחד כי יחשבו עלי מלא דברים.. ככה שגם ההורים שלי לא יודעים. אז סינון באינטרנט לא יפתור את זה ולא אפשרי.
הדברים האלה לא יוצאים לי מהראש. אני יודעת שזה לא טוב. אבל אני לא יכולה להפסיק. זה סוג של בריחה שלי מהמציאות. אני ממש מרגישה מכורה. כשאני בלי זה- יוצאים ממני דברים לא טובים.. תכונות לא טובות.
אני לא יודעת מה לעשות. אשמח לעזרה מיידית.
תשובה
שלום שואלת יקרה מאוד.
תודה רבה שפנית אלינו, וכל הכבוד. נדרשת מידה רבה של תעוזה לפנות בנושא כזה. מעומק הלב, כל הכבוד!
תקשיבי טוב.
את. נשמה. טהורה.
נקודה.
יצר הרע עובד קשה מאוד כדי לשכנע אותנו שלא לחשוב כך. ואחת ההוכחות לכך היא כתיבתך אלינו: אם לא היה מפריע לך- לא היית עושה עם זה כלום. אבל את שואלת ומנסה ומתמודדת. בנוסף, כתבת "...אבל אני לא רוצה להפסיק כי אז תבוא ההרגשה הרעה". את מעידה על עצמך שיש לך תחושה רעה מהעסק, את לא "רגילה" חלילה למעשייך (וגם אם לא, גם אם יש לך רק מודעות להפסיק מבחינת השכל, ולא רצון שמגיע מהלב, זה גם טוב).
תראי, יש מצבים שאנחנו צריכים להסתכל לייצר הרע ב"לבן של העיניים" ולהבין ש- נכון, יש לנו חולשות.
וזה בסדר.
אנחנו בני אדם. כך הקב"ה ברא אותנו, אנושיים ולא מלאכים.
אנחנו לא מצדיקים את המעשים הפחות טובים וראויים שלנו, אלא מבינים מה אנחנו. יש פסוק במשלי (כ"ז, ז'): "שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם".. דווקא האדם שנופל שוב ושוב ושוב אבל לא מפסיק לקום ולנסות שוב ושוב, דווקא האדם הזה נקרא צדיק. כי הוא לא מפסיק להתמודד.
החכמה היא לקום מחדש.
נכון, יהיו לנו לפעמים הפסדים בקרב מול יצר הרע, והם יהיו הפסדים כואבים וצורבים. אבל וזה אבל גדול- אנחנו מאמינים ויודעים ובעזרת ה'- מנצחים במערכה.
ואחרי שהבנו שיש לנו חולשות, ואנחנו אנושיים, חשוב גם לזכור שזה לחלוטין לא אמור להוריד לנו מהערך שלנו, לעולם. כל אחד ואחת מאיתנו שווים ויקרים והקב"ה בכבודו ובעצמו ברא אותנו. זו ענווה: לדעת מה ערכנו.
מלחמה עם היצר
לפעמים יש תקופות שאנחנו באמת במלחמה עם היצר. לכן במצב כזה, כדאי להיות אמיתיים עם עצמנו ולא לשאול "מה עשיתי", אלא את השאלה: "איך לא להגיע שוב למצב כזה"?
בתור התחלה- כדאי לנסות להיות כמה שיותר עם תעסוקה. להיות עסוקים זה מבורך. זה אומר לתת משמעות ליום שלך, לשמוח בעצמך, לתת תחושות טובות ובכלל להיות מוטענת בדברים טובים ולא שגורמים לנו לתחושות קשות בעבודת ה' ובכללי.
אמרנו לשאול את עצמנו: "איך לא להגיע למצב הזה שוב", ולכן זה גם אומר, לפחות כרגע, לנסות ולהשתדל גם לא לשמוע שירים ביוטיוב, כי כרגע זה גם מוביל יותר עמוק ולמקומות שאנחנו לא רוצים.
מה שמביא אותנו לנקודה הבאה: המילה "יצר" היא מתוך המילה יצירה.
ייצר הוא כוח של יצירה. והוא גדול מאוד. נתמקד בשתי נקודות:
1. מה את אוהבת לעשות, במה את טובה? זה מתקשר למה שאמרנו, שזה מבורך להיות עסוקים. כמה רעיונות ויש עוד מלא: להתנדב, לפגוש חברות, לפגוש משפחה, לעזור בבית, לקרוא ספרים, ללמוד ידע (היסטוריה, מדעים וכו'), לפתח תחביבים כמו שירה, מחול, ציור, ועוד. ממליצה גם ללמוד תורה, כלומר ללמוד רוחנית: פרשת שבוע, תנ"ך, אמונה, מידות, מוסר או כל דבר אחר שמעניין אותך. חז"ל כבר אמרו (קדושין ל' ע"ב) "בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין".. התורה עוזרת לנו להתמודד, היא עוזרת לנו להישאר חופשיים ולא להתפתות (כמובן שזו עבודה, אך זו הדרך).
2. לאחר תקופה, כשתרגישי שאת יותר חזקה ומסוגלת, אולי כדאי לנסות להפנות את הכוחות האלו לאפיקים חיוביים, למנף אותם קדימה. לדוגמא, אם עולם הקולנוע מעניין אותך, אולי כדאי ללמוד תסריטאות ובעזרת ה' תפיקי סרטים יהודים כשרים? זו מטרה חשובה בפני עצמה. מסופר על דוד המלך שהיו לו תכונות טבעיות של תקיפות וחזקות, אך הוא הפנה אותן למלחמות ה' באויבים.
בצורה זו אולי תוכלי לנסות לשים את האצבע על השורש ולחשוב למה היצר "מושך". אולי מדובר בסקרנות על גוף האדם, אולי זהו סימפטום לרצון לאהבה ועוד. אבל גם אם לא, זה בסדר גמור, וזה חלק מענייני ההתבגרות הפיזיים שאת עוברת; נורמלי לגמרי.
אז איך מתמודדים?
הרב קוק כותב:
"הצדיקים הטהורים אינם קובלים על הרשעה אלא מוסיפים צדק,
אינם קובלים על הכפירה אלא מוסיפים אמונה,
אינם קובלים על הבערות אלא מוסיפים חוכמה".
אני משאילה ממנו טיפ חשוב לחיים: במצבים שיש פחות טוב, שיש תחושות קשות, חוסר מצב רוח, חוסר רצון לעשות ולהתקדם וכדומה- לעשות מה שהרב קוק ממליץ: להוסיף טוב.
להוסיף טוב בעצמך, באישיותך, בסביבתך. פשוט להיטען בדברים טובים. אפשר לנסות לקבל על עצמך עוד תפילה/פרק תהילים/צדקה ועוד. זו אינה צביעות, אלא התמודדות. את מרימה את הראש, מאמינה בטוב שיש בך, בנשמה האלוקית שיש בך, ומתגדלת בעבודת ה'.
אגב, גם אם קרה ונפלת שוב, לא להתייאש. להפיק לקחים כמו שאמרנו ("איך לא להגיע למצב הזה") ולהמשיך. שוב ושוב.
לפני שנמשיך, צריך לזכור שצריך טונות של... סבלנות! מדובר בתהליך ויכול להיות שייקח זמן. וגם יכול להיות שבעזרת ה' תצליחי, אבל יהיו נפילות בהמשך החיים ו/בתחומים אחרים. אני חלילה לא באה לייאש, אלא להסביר שאנחנו אנושיים ובאותה נשימה משתדלים להתקדם בעבודת ה'.
לכן יש מצבים שחשוב מאוד לקבל את עצמך באהבה ולתת לעצמך פידבקים. למשל- הצלחת להימנע מליפול ברשת? לכי תפנקי את עצמך בגלידה מושקעת או אפילו שמלה חדשה. כל דבר, קטן או גדול העיקר שישמח אותך וייתן לך רצון להמשיך להתקדם.
כי העצב שאוכל את הלב- טוב, הוא ממש לא מצליח לקדם אותנו, ורק גורם לנו ליפול אחורה ולא לצאת מהביצה.
ובגלל שאנחנו שמחים ורוצים בניצחונות בכל הצורות, גם אם הם קטנים וחד פעמיים, חשוב מאוד-מאוד-מאוד להתקין תוכנת סינון, ואפילו יש אופציה לפלאפון כשר (עם ווצאפ). ותאמיני לי שההצלחות האלו חשובות כל כך ויקרות מפז אצל הקב"ה, שרואה כל טיפת מאמץ!! אפילו מחשבה, אפילו הצלחה של דקה או שתיים (ובעזרת ה' יותר). בע"ה שיתקיים בך: "לפום צערא אגרא" (אבות ה' כ"ג), כלומר- לפי הצער והמאמץ שלך- יגיע השכר!
כלים נוספים להתמודדות
מומלץ מאוד לקרוא ולשמוע דברים שיחזקו אותנו בנושא זה. ממליצה בחום על הספר "כי בא אורך" של הודיה וליאור לביא או "תשוב תחייני" של הרב שפירא.
כמו כן, אף פעם-אף פעם, אנחנו לא לבד. אף פעם!! לא לשכוח את כוחה של התפילה והדיבור מול הקב"ה. ממש לא להתקמצן. המון המון תפילות! ולא להתייאש, אסור אסור אסור להתייאש! כי אז וודאי שייצר הרע ניצח.
נכון. יהיו מצבים שייצר הרע ינצח. ויהיו לנו הפסדים כל כך כואבים וצורבים. אבל וזה אבל גדול, לשנן לעצמנו שייצר הרע אולי ניצח בקרב, אבל לא במערכה.
ובעזרת ה' את תצליחי.
אם לא עכשיו, אז מתישהו. ולכן, גם אם את יודעת את הדברים שכתבנו כאן ושום דבר לא התחדש לך, לא להפסיק להאמין בכך. מתישהו בעזרת ה' גם תבוא תקופה של עליה והתחדשות ותצליחי. צריך "לטפטף" על הלב ובעזרת ה', יום אחד זה ייכנס ותצליחי ליישם.
יש מצב ואני חלילה לא רוצה לייאש, שזו מלחמה ארוכה. לפעמים אין פתרון קסם, וזה אכן דורש המון המון תרגול עצמי ומשמעת עצמי ובאותה נשימה גם הבנה והכלה. לפעמים לדעת שזה ייקח זמן וצריך נשימה ארוכה יעזור להתמודדות.
וכמה שקשה לנו לפעמים להסכים עם זה- אם הקב"ה נתן לך ניסיון כזה, יש לך כוח ויכולת לכך.
את יכולה ומסוגלת!
אם את רוצה, את יכולה לכתוב לך, יתרונות שיש במצב הזה. יכולות שגילית על עצמך.
למשל, שהטהרה חשובה לך, או שאולי תדעי מה להגיד לבת שלך, בעזרת ה'.
אולי גם גילית על עצמך כמה את רוצה בחיבור נכון וכשר לה', או היכולת לעבוד על ה"שריר" של משמעת עצמית.
הנושא מביך וכאוב, אבל " דְּאָגָה בְלֶב-אִישׁ יַשְׁחֶנָּה " (משלי י"ב, כ"ה). מאוד כדאי לדבר עם דמות מוערכת וקרובה, אמא או אחות גדולה, או מדריכה, לשתף ולפרוק ולשמוע עצות. ואולי, גם שתלווה בהמשך ההתמודדות.
ועוד נקודה בהקשר זה, כתבת- "זה סוג של בריחה שלי מהמציאות, מכל הבעיות שאני מתמודדת איתם כל היום". גם כאן, תנסי לחשוב עם עצמך מה מפריע לך בחיים? לשבת ולכתוב לעצמך מה מפריע לך, עם אלו קשיים את מתמודדות וגם את זה לשתף עם מי שבחרת. כי כמו שהבנת, בריחה מהתמודדות לא עושה לנו טוב אלא רק מגדילה את מה שקשה ובסוף- אנחנו מפחדים מהפחד.. ולא מתמודדים.
שואלת יקרה מאוד, זהו מאבק שאכן יכול להיות קשה ומתמשך, אבל את רוצה להיות יהודיה כשרה- ותצליחי, בעזרת ה'! יש דברים שלא נגענו בהם ותגלי בעצמך, והכי חשוב שתביני כמה את יקרה וטהורה. כן כן, את. ואל תקטלגי את עצמך "מכורה" כי כשאנחנו מדביקים על עצמנו תווית, זה יכול לגרום להמשך נפילה.
מחזקת אותך מעומק ליבי!!
בהצלחה ואשרייך על הרצון להתקדש!
מעריכה מאוד. ברכת ה' עלייך!
שרון