סיכום הלכות נטילה ודיבור בשרותים

בס"ד

1. לא מברכים על נטילת ידים לא בשירותים ולא בחדר מקלחת.

2. אי אפשר ליטול שם ידים ולברך בחוץ. רק כאשר האדם התלבש ויצא מהשירותים או מהמקלחת. רק אז הוא יכול ליטול ידיו ולברך "אשר יצר" בצורה מכובדת.

3. אין צריך לסגור את הדלתות של השירותים לצורך הנטילה אבל יש צורך לעשות כן לצורך הברכה. ולכן יש לברך את הברכה מחוץ למקום שיש בו שירותים פתוחים.

4. אם השירותים אינם נקיים ויש "צואה" בשירותים, או על האסלה או במקום אחר. כמו כן אם יש שם אדם שמתפנה באותו רגע - אסור לברך מול הדלת גם כשהיא סגורה.

5. בשירותים ציבוריים, כשהכיור נמצאים באותו החדר של השירותים - צריך נטילה נוספת בחוץ. אבל אם יש מחיצה בין השירותים לכיורים - אפשר ליטול שם ידים.

6. אם נמצאים במקום שהכיורים נמצאים בתוך חדר השירותים \חנות, קניון וכו'\ ואין וילון בינהם – צריך ליטול ידים במקום אחר. ויש כאלה שמכסים את השירותים במגבת וזה רק בשעת דחק שבדחק.

7. אם יש מחיצה של וילון או של זכוכית. - מותר ליטול שם ידים.

8. אפשר בבוקר אחרי השינה ליטול ידים בשירותים בתנאי שלפני שמברכים על ברכה נוטלים ידים שנית במקום שאין בו שירותים.

9. כשאדם עובר בשירותים צריך נטילה שלוש פעמים לסירוגין בלי ברכה. וטעם הנטילה הוא בגלל הטומאה הנמצאת שם. אבל אם יש שם מחיצה של נילון וכד' - אינו צריך נטילה.

01. אפשר לנטול ידיים אחרי שירותים, בחדר כביסה- כלומר בחדר בו יש חומרי נקיון,

11. סדר הנטילה = שלוש פעמים לסירוגין ואין צורך בכלי, אחר הנטילה מברכים "אשר יצר". את הברכה מברכים בשעה שאינך מנגב ידים.

21. אם כשהיה אדם בשירותים או במקלחת הוא גם נגע במקומות המכוסים - הנטילה שעושים אחרי השירותים - מספיקה לשני הדברים.

דיבור בשירותים

31. כדאי שלא לדבר כלל בשירותים. כתב ברמב"ם יד החזקה בהלכות קריאת שמע פרק ג הלכה ד "ולא קריאת שמע בלבד אלא כל ענין שהוא מדברי הקדש אסור לאומרו בבית המרחץ ובבית הכסא ואפילו אמרו בלשון חול. ולא לאמרו בלבד אלא אפילו להרהר בלבו בדברי תורה בבית הכסא ובבית המרחץ ובמקום הטנופת והוא המקום שיש בו צואה ומי רגלים - אסור".

41. "דברים של חול - מותר לאמרן בלשון קדש בבית הכסא וכן הכנויים כגון רחום וחנון ונאמן וכיוצא בהן מותר לאמרן בבית הכסא. אבל השמות המיוחדים והן השמות שאינן נמחקין - אסור להזכירן בבית הכסא ובבית המרחץ ישן".

51. ספר דברי קודש ועיתון שיש בו דברי תורה שאסור להכניסו לשירותים בלי מחלוקת כלל. אסור לקרוא ספר שיש בו פסוקי תנ"ך. עיתון שאין בו דברי תורה (ואין בו גם דברי עריות ולשון הרע וכד) שמותר לקוראו, לדעת הרמב"ם בתשובות מחמירים שלא להכניסו לשירותים כלל. ומכל אלו קל ענין ה"שמפו" שאין כוונתו כלל למה שמתירים להכניסו לשירותים כיוון ש"הכתוב" על השמפו נועד לשימוש בלבד.

61. "אם נזדמן לו להפריש מן דבר האסור בבית המרחץ או בבית הכסא - מפריש ואפילו בלשון קודש ובעניני קודש". וכתב הרמ"א באורח חיים סימן ג "גם לא ידבר שם ויסגור הדלת בעדו משום צניעות"

71. וחכמי המקובלים כתבו והביאם הבן איש חי בפרשת ויצא שנה ראשונה הלכה י' שזה לא רק צניעות מבני אדם אלא יותר מכך: "לא ידבר שום דיבור בבית הכסא אפילו דברי חול ואפילו תיבה אחת כי יתאחזו החיצונים באותיות הדיבור שלו שמדבר שם. אך מותר לנחור דאינו מוציא אותיות מפיו". לנחור - פירוש להשמיע קול בלי דיבור.

81. ובמשנה ברורה (סימן ג ד) על דברי הרמ"א הנ"ל כתב: אם הוא לצורך גדול - אפשר דמותר לדבר כל זמן שאין נפנה עדיין. אבל בעת שנפנה - אף לצורך גדול אסור".

91. אם הוא בבית כסא ומישהו אחר רוצה להכנס - ישמיע קול בלי דיבור. ואם אשה בבית כסא ומישהו רוצה להכנס - יכולה לכתחילה לדבר על מנת שלא יכנסו - משום צניעות.

02. וישים לב כל אדם להניח בכל חדר שירותים "מנעול" או מפתח קבוע שננעל היטב מבפנים על מנת לשמור על גדרי הצניעות במיוחד בתוך ביתו פנימה.

********

טעם הענין שאי אפשר ליטול בתוך השירותים ולא לברך שם אפשר למצוא בכך שהבעיה בשירותים אינה קשורה בנקיון בלבד אלא גם באוירה הרוחנית שיש שם.
הפסולת היוצאת מגופו של אדם מקורה בתערובת טוב ורע שיש בכל דבר בעולם מאז חטא אדם הראשון.
הטוב הוא מחיה אותנו והרע הוא היוצא. הפסולת הזו היא רע לא רק מבחינה של נקיון.
לא לחינם פסולת זו היא מקור להרבה מחלות, הרבה מיאוס יש כלפיה בטבע האדם, ויש במקום שלה גם טומאה - רוח רעה וכד' דברים רוחנים שאינם מתאימים לנטילה כמו שאינם מתאימים לברכה.