סדר החאלקה

מצורף בזה לנוחיות סדר החלאקה
לא חייבים לומר את כולו, אבל את רובו.
ויש לשים לב שלפעמים הילד מאוד מפחד מגזירת השער שלא היה רגיל בה ומפחד מאוד מהחלאקה. ולכן יש להרגיעו ולגזוז רק שערה אחת או שנים שלא יפחד ולא קצוות שער גדולה.
כי חשוב מאוד שהילד ישמח מאוד בעת גזירת השער שלו,


בס"ד
סדר תספורת ראשונה "חאלקה"

לימוד הלכה:
"ונטעתם כל עץ מאכל וערלתם ערלתו את פריו" -אומר המדרש כי פסוק זה יש בו רמז לתינוק "כי האדם עץ השדה". "שלש שנים יהיה לכם ערלים" - שאין יכול לא להשיח ולא לדבר. "ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קודש" - שאביו מקדישו לתורה. "הילולים לה'" - מהו הילולים? משעה שמהלל להקב"ה. "ובשנה החמישית תאכלו את פריו" - משעה שהוא מתחיל לקרות בתורה. "להוסיף לכם תבואתו" - מכאן שנו רבותינו בן חמש שנים למקרא, בן עשר למשנה. בן שלש עשרה למצות. בן חמש עשרה לתלמוד. בן שמונה עשרה לחופה וכו' \תנחומא ויקרא יד\. ואע"פ שבן חמש מכניסו למקרא, מצות עשה על האיש ללמד את בנו תורה לפני כן.
ומאימתי מתחיל ללמד בנו תורה? משיתחיל לדבר מתחיל ללמדו: "תורה צוה לנו משה מורשה קהילת יעקב" ו"שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד". ואח"כ מלמדו מעט מעט, עד שיהא כבן ששה או כבן שבעה, ואז מוליכו אצל מלמדי תינוקות. \שולחן ערוך יורה דעה סימן רמה\.
ומאימתי מתחיל לחנכו במצוות עשה? משעה שיודע לעשותן. ולכן "קטן היודע להתעטף, אביו צריך ליקח לו ציצית". \שו"ע או"ח יז סעיף ג\ וכן "קטן היודע לנענע לולב כדינו - אביו חייב לקנות לו לולב כדי לחנכו במצוות". \שו"ע או"ח תרנז א\. וכן בכל מצווה ומצווה.
ומאימתי מתחיל לחנכו במצוות לא עשה? מיום לידתו. ולכן אסור לתת לילד מאכל איסור מיום לידתו, ומרגע שהוא מבין אסור לתת לו לעשות מעשה איסור. ואסור לגרום לו אפילו איסור דרבנן, ואפילו שבות ומוקצה. וכד'. ולכן כשמספרים ילד קטן אסור להקיף את ראשו. \שו"ע או"ח שמג\.
מצות פאה: כתוב בתורה: \ויקרא פרק יט כז\ "לא תקיפו פאת ראשכם ולא תשחית את פאת זקנך". ולכן מי שמגלח כל ראשו או שמגלח פאות ראשו - חייב. ופאה זו שמניחים בצדעים לא נתנו בו חכמים שיעור, ושמענו מזקנינו שאינו מניח פחות מארבעים שערות. \ע"פ רמב"ם הלכות ע"ז פרק יב\.
מנהג החאלקה בל"ג בעומר: כתב מהרח"ו על מנהג האר"י ז"ל ביום ל"ג בעומר: "והרב רבי יונתן שאגיש העיד לי שבשנה הראשונה קודם שהלכתי אני ללמוד עם מורי ז"ל , שהוליך את בנו הקטן שם עם כל אנשי ביתו, ושם גילחו את ראשו כמנהג הידוע. ועשה שם יום משתה ושמחה. \שער הכוונות\.
ונוהגים להשאיר שער הילד לגדול עד לגיל שלוש וגוזרים רק את השער המפריע \שנתלכלך או שמפריע לראיה וכד'\. ובגיל שלוש מספרים אותו בקבר הרשב"י במירון ומשתדלים שיהא בל"ג בעומר אף אם יהיה קודם גיל שלוש. ובירושלים היו שנהגו לילך לקבר שמואל הנביא. וטוב ליתן באותו יום צדקה לענים או לתלמידי חכמים \והיו שנתנו זהב או כסף כמשקל שער הילד\. ואח"כ מברכים על מזונות וכד' ושרים בהודאה לה'.

לבישת ציצית:
מלבישים את הילד ציצית חדשה. ואם מלבישים אותו ביום מלמדים את הילד לברך : בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. אֲשֶׁר קִדּשָׁנוּ במִצְוֹתָיו וצִוָּנוּ להִתְעַטֵּף בּצִיצִית:
אם הציצית חדשה מלמדים את הילד לברך
בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהֶחֱיָנוּ וקִיּמָנוּ והִגִּיעָנוּ לַזּמַן הַזֶּה:

ברכה לילד:
אבי הבן או חכם מברך את הילד:
ישִֽׂמְךָ אֱלֹהִים כּאֶפְרַיִם וכִמְנַשֶּׁה: יבָֽרֶכְךָ ה' ויִשְׁמרֶֽךָ: יָאֵ’ר ה'