שאלה
בעזרתו יתברך,
כבוד הרב שלום.
בספר החינוך, מצווה רמא, נכתב שעל האדם לדעת שכל מה בקורה לו הוא מהשי"ת ולכן אל לו לבוא בטענות אל אדם אחר ומובאת דוגמת שמעי בן גרא שקילל את דוד בברחו מפני אבשלום וכשרצו להרוג את שמעי דוד אסר זאת בתואנה שהכל מאת ד',
ובהנחה שהכל מאת ד' יש איסור לנקום ולנטור,
אם כן- מדוע בכמה מקומות יש ציווי לעשות נקמה בגויים? בספר במדבר הציווי להנקם במדיינים הוא מאת ד', בספר שופטים שמשון מבקש להנקם בפלשתים וד' מסייע לו ובתהילים נכתב "רוממות אל בגרונם...לעשות נקמה בגויים" ז"א ביציאה למלחמת נקם הצדיקים קוראים את שם ד'.
אם הכל מד' אז מדוע יש להנקם בגויים ולא לקבל את מעשיהם כגזירה משמיים?
מה בעניין נקם במשלמי רעתנו הנוכחיים-הרש"פ?
תודה רבה,
רעות
תשובה
אפשר לחזק את שאלתך, שהרי דוד היה מלך, ומלך שמחל על כבודו, כבודו אינו מחול משום שכבודו כבוד האומה? אלא אנו רואים שדוד המלך בערוב ימיו, צווה לפני מותו להרוג את שמעי בן גרא, ואין סתירה בין הדברים. כל מה שקורה בעולם זה מה' (חוץ מצינים ופחים וכד'). ה' שולח לאדם מחלות לא כדי שהאדם ישב פסיבי ויאמר "זה מה'" אלא כדי שילחם במחלות. ה' שולח לאדם עוני לא כדי שישב בטלן אלא כדי שיצא לעבודה. ה' ברא אדם לא מהול כדי שאנו נעשה זאת. "אשר ברא אלוקים לעשות". וכמו שה' ברא את עמלק כדי שנמחה אותו כך שלח לנו את הרשות הפלסטינאית כדי שנמגר אותה וכן הלאה. ומה שציית שאסור לנקום, זה דוקא לאחר מעשה אבל בשעת מעשה, מותר לאדם להגיב הן על אלימות פיזית והן על פגיעה מילולית. ואינו חייב להיות כאבן שאין לה הופכין ולספוג קיתונות של שופכין, אלא שמידת חסידות להיות מהנעלבים ואינם עולבים.