נער דתי בחברה חילונית

שלום וברכה
המשפט שבו אני נאחז בדבריכם הוא "על מנת שלא נאבד אותו". אתם כל כך צודקים ברצון שלכם לא לאבד אותו, וברצון שלכם שהוא יהיה קשור בכם ואת קשורים בו, וזו צריכה להיות נקודת המוצא.
איך לא מאבדים ילד ? בדרך כלל לא מאבדים אותו על ידי כך שמוצאים נקודת איזון בין הרצונות שלו לבין מה שמצפים ממנו. שני הצדדים צריכים להבין כי לא כל מה שהם מבקשים יתמלא במלואו, וכל אחד יהיה באמצע כדי שיישאר קשר עמוק בין שני הצדדים.
על כן, באופן עקרוני הטוב ביותר הוא שתגיעו אתו להסדר. אתם תקבלו את זה שהוא רוצה להיות דתי וללכת לישיבה, והוא יקבל את זה שהוא צריך להשלים בגרות (אפילו אקסטרני ברמה גבוהה), ולא לדרוש מכם לשנות את עצמכם. אתם תקבלו את זה שהוא קורא ספרות תורנית והוא יקבל את זה שאתם מציעים שהוא יחפש את דרכו קודם בזרם דתי הרואה בחיוב לימוד תורה יחד עם לימודים של דברים אחרים. אתם תקבלו את זה שהוא נוהג בדרכי הקדושה והצניעות ולא נוגע בבנות ולא יוצא עימן, והוא יקבל את זה שבמסגרת המשפחה הוא יחיה כבן משפחה ולא כעצם חריג, וכו' וכו'. בדרך זו אתם תצליחו לא לאבד אותו והוא לא אתכם, ופעמים רבות לאחר גיל ההתבגרות שבו באופן טבעי רואים כל דבר בשחור לבן מוצאים דרך עם פינות יותר עגולות, שמאפשרות לו לחיות את החיים האמיתיים שהוא בחר בהם בלי לאבד את משפחתו.

כל טוב ומצאו שלום