נסיעה בטרמפים בלי רשות הורים

בס"ד

שלום וברכה.

באופן עקרוני, כאשר הורים מבקשים מילד בקשה שדורשת מאמץ, הרי זה כיבוד הורים לשמוע להם. ואפילו אם מדובר במאמץ גדול, כמו לסחוב עבורם ארגזים כבדים, או לעזור להם יום שלם בנקיון הבית.

אבל, כאשר הדבר נוגע להחלטות אישיות, כלומר לא מדובר רק בהשקעת מאמץ מצד הילד, אלא שלדעתו עליו לנהוג אחרת - הוא לא חייב לציית. כי כיבוד הורים אין פירושו התערבות של ההורים בהחלטות אישיות.
כמו כן, להלכה ילד אינו חייב לתת מכספו למען הוריו, ובכלל זה גם שהילד לא חייב לפגוע בקשר שלו עם החברה.

מכל אלו עולה שזו שאלה עדינה, ואין לה תשובה קבועה. אם לילד זה מאוד חשוב לנסוע בטרמפים מבחינה חברתית, הוא בעצם אומר שלא לנסוע בטרמפים זה להקריב משהו משלו, את החברה שחשובה לו והוא מרגיש שהיא חלק מאישיותו, והוא אינו חייב לשמוע. כמו כן אם הוא רואה משהו עקרוני בנסיעה בטרמפים, כי לדעתו זה חשוב להראות לעם ולעולם שאנחנו לא מפחדים מאיומי הטרור - הוא לא חייב לשמוע.

אבל אם אין לו בעיה עקרונית עם כך, וגם לא מדובר בהקרבת הקשר החברתי שלו עם אחרים, אלא סתם יותר נוח לו לנסוע בטרמפים - עליו לשמוע בקול הוריו, מדין כיבוד הורים.

לכן - לדעתי אל תאמר לו לא לנסוע בטרמפים. אבל אם יש נער שקורא את השאלה הזו והוריו אמרו לו במפורש לא לנסוע בטרמפים - שלא יסע.

כל טוב.