ייסורים, אובדנות ובחירה חופשית ביהדות

שלום לך!

וואוו איזה שאלה! את מתארת מציאות ממש קשה ומורכבת שלצערי רבים מאיתנו מכירים אישית. נפגעים שלא הצליחו במלחמה נגד המצוקה הגדולה שנמצאו בה. זה לא פשוט לשתף בכאבים, בייסורים ובשאלות האמוניות שלך. ניכר מהכתיבה שלך שיש בך כוחות אדירים שעוזרים לך להיות חברה טובה לאדם קרוב במצוקה. יכולת העלאת הנושא וצורת הכתיבה שלך משקפים בך הרבה בגרות, צניעות, אמונה, חכמה, טוב לב ורגישות.

החוויות שאת מתארת בשאלה נשמעות בהחלט לא קלות. השאלות שלך בקשר לנטיות אובדניות מובנות והגיוניות בהתאם לנסיבות, ואני מקווה ששאלה זו תיתן פתח לדיבור ואולי מעט מרפא לך ולאנשים נוספים בהקשר של סוגיות בבריאות הנפש בתוך עולם התורה. ומכאן, השאלה שלך היא הזדמנות טובה לחשוב איך את יכולה לעזור לחברה שלך, ומה אפשר לעשות כדי שאת תצאי מזה חזקה יותר.

השאלה שלך קשה ונוקבת מאד, ולמרות הקושי והמורכבות של בריאות הנפש אני שמחה שתחום זה עולה יותר למודעות גם בפן הדתי. זה מעניין איך שהחיבור בין השניים נראה כל כך טבעי: התייחסות לרוח ולנפש כמושגי יסוד ביהדות, אך בגלל הטאבו והבושה שיש סביב הנושא פחות מדברים על זה.

התשובה שאכתוב כאן היא בהכרח מאוד כללית, וחוויה של מצוקה וקושי נפשי היא מאוד ייחודית לכל אדם ואדם. ולכן את השואלת וכל אחד ואחת מהקוראים שרוצים לשתף יותר לעומק בחוויה במסוימת שלהם, מאוד מוזמנים לדבר איתנו באופן אנונימי, ונוכל להתייחס באופן הרבה יותר מדויק להתמודדות הספציפית. בשביל זה אנחנו כאן! בנוסף נביא מקורות לקריאה נוספת על הנושא, וגם דרכי פעולה מעשיות שחברתך יכולה לנסות כדי להרגיש טוב יותר.

מבחינה מושגית 'אובדנות' זהו מושג רחב הכולל את כלל ההתנהגויות, המחוות, המעשים והמחשבות הקשורים להתאבדות. ניתן לראות אובדנות כרצף שבצדו החמור יותר נמצאת התאבדות שהושלמה, ובצדו החמור פחות נמצאת חשיבה אובדנית. בין שני קצוות אלה יש מגוון של התנהגויות שנכנסות גם הן תחת הגדרה של אובדנות: איום בהתאבדות, תוכנית התאבדות, ניסיון התאבדות לא קטלני וניסיון התאבדות קטלני.

מבחינה קלינית אובדנות לצורותיה היא במקרים רבים תסמין של הפרעות פסיכיאטריות שונות כמו דיכאון מז'ורי, הפרעה בי-פולרית (מאניה-דפרסיה) חרדה, הפרעת אישיות שימוש בסמים ועוד. הקשר בין קשת התנהגויות האובדנות השונות אינו בהכרח קשר ישיר: לא כל מי שסובל מדיכאון או הפרעה נפשית אחרת יחווה מחשבות אובדניות, לא כל מי שחושב על התאבדות בהכרח ינסה להתאבד, לא כל מי שמבצע מחוות אובדניות ינסה בסופו של דבר להתאבד בפועל, לא כל מי שמנסה להתאבד באמת מעוניין למות ולא כל מי שמעוניין למות כתוצאה מהתאבדות אכן ישלים את הניסיון וימות. ומכאן חשוב עבורך להכיר במקום שבו חברה שלך נמצאת.

בהקשר לקושי בשיח סביב הנושא של בריאות הנפש כותבים רבני בית מדרש בית הלל: "פעמים רבות הסבל אילם, סבל שלא מחלחל לתודעת הסביבה. סימני מחלה חיצוניים לא ניכרים, האדם נראה בריא לגמרי למרות נפשו השבורה. חוסר ההכרה במחלתו ובסבלו מקשה לא רק על הטיפול, אלא מעצים את הקושי והסבל והתסכול של החולה". אנשים רבים מתמודדים במלחמה שאחרים לא מבינים את עומק הקושי וברוך ה' שהם לא חווים על בשרם את המציאות השחורה והשואבת והמייאשת של סובלים אלה.

היהדות רואה בחיים מתנת אל שאסור ליטול אותה. החיים הם ערך נעלה ביותר, ואותם יש לשמור בכל תוקף. ולכן במקומות מסוימים כיום ועוד יותר בעבר קברו 'מתאבדים' מחוץ לבית קברות מתוך פסיקת הרמב"ם שאיסור "לא תרצח" כולל מעשי התאבדות מתוך תפיסה שהוא רוצח את עצמו.

ובכל זאת, כיום המודעות לתחום עולה ויש המדייקים את ההתייחסות לאדם שאיבד את עצמו לדעת לא כ'מתאבד' ((committed suicide אלא כאדם שמת על ידי אבדן הדעת (died by (suicide. שינוי קטן זה משקף עולם שלם אשר מנסה לצמצם את היחס המאשים לאנשים אלו.

הרב רונן לוביץ כותב: "ניתן לראות שההלכה קבעה סנקציות חריפות נגד מתאבדים, כדי להתריע מפני מעשה זה. יחד עם זאת משתדלים לקבוע לגבי מי שככל הנראה התאבד, שלמעשה לא הייתה זו התאבדות, או שהוא חזר בו ברגע האחרון וכבר היה זה מאוחר מדי. ועל כן בדרך כלל אין מענישים את אותו אדם כדין מתאבד. בנוסף המסורת היהודית מחפשת נקודות זכות למתאבד, ומשתדלים להניח שמי שאבד עצמו לדעת לא פעל מתוך צלילות הדעת, אלא מתוך יראה, או צער, או שיצא מדעתו... ולכן היחס כלפיו חיובי יותר וסלחני יותר על פי ההלכה".

הנפש היא דבר מורכב ונפלא שאיננו מבינים אותו דיו. לכל אדם התמודדויות שונות וייחודיות ובכל זאת לכל אדם בחירה! גבולותיו של הבחירה הם שונים מאדם לאדם. אדם שנלחם בנטיות אובדניות הוא לא לבד ויש כלי מלחמה רבים לעזרתו – פסיכולוגים, תרופות, קהילה וקול פנימי של ערך עצמי.

ה' שולח לאדם זה ניסיון כביר אך יש לו מקום בחירה בתוך היום יום. הרב דסלר בשנות החמישים בספרו 'מכתב מאליהו' תבע מושג חדש 'נקודת הבחירה'. הוא ממשיל את הבחירה החופשית של האדם לשני עמים הנלחמים זה בזה. המערכה מתקיימת רק בחזית וכל פעם צבא אחד יכול לנגוס מהשטח של הצבא השני. כך שכל מה שמאחורי הצבא האחד, נתון כולו תחת שליטתו וכן כל העורף של הצד השני, הוא ברשות השני. כשצד א' מנצח והצד השני נסוג, אז השטח שהיה שייך קודם לצד ב' עובר כולו לצד א' ומקום המערכה מתחדש בהתאם לגבולות החדשים.

הנמשל הוא מלחמת היצר, המלחמה בין יצר הטוב ליצר הרע קיימת בכל אדם אלא שטיבה, תדירותה ואיכותה שונה מאדם לאדם. בחירתו של כל אדם היא בנקודת המפגש של האמת שלו עם השקר המתעתע – ובנקודת המפגש הזו מתרחשות מאבקי האדם והתלבטויותיו המסעירים. המפגש של הבחירה מצומצם ומשתנה, כי בפועל רוב מעשיו של האדם הם במקום שאין האדם מתלבט בהם. או שהם מעשים טובים שהאדם הורגל לעשותם ואצלו הם מובנים מאליהם, ועליהם אין שליטה של היצר הרע, למשל רבים יירצו אולי לאכול גלידה בטווח שעות שאסור לאחר בשר אך לא יתלבטו בעניין ויהיה ברור להם שהם לא אוכלים גלידה. או להפך, שהם עושים מעשים שליליים שגם אותם הורגל האדם לעשות וגם עליהם אין הוא מתלבט אלא הם בשליטת היצר הרע.

המאבק מתחולל בנקודת הבחירה ששם מבחנו האמיתי של האדם, מי ימשוך את האדם אליו - יצר הטוב שבו או חס וחלילה יצר הרע שמחולל סערות בתוכו. לפי הרב דסלר, נקודת הפתיחה של הבחירה באה לאדם מן השמים, הוא נולד עמה או קיבל אותה מהסביבה בה גדל, ולגביהם הוא כתינוק שנשבה והוא אנוס. על החסרונות הללו שאינם באשמתו ובשליטתו אין הוא אחראי, כי לא הוא שגרם להם ועל כך גם לא יבואו עמו לדין בשמים. אבל מה שהוא תוצאה מבחירתו של האדם, שנוצר מהפסד ליצר הרע, על החטאים שהוא כן יכול לשנות אלא שהתרשל וגרם לעצמו להימצא בהם – על הבחירה הזו האדם אחראי והוא ייתן עליהם את הדין.

חברה שסובלת מנטיות אובדניות נמצאת בנקודת בחירה שונה מאחרים ואין זה באשמתה המצב שלה, עניין שחשוב שאת תדעי בעצמך ותדגישי גם לה. היא נמצאת במצב קוגניטיבי רגשי ששואב אותה מטה ומקשה לראות את החיים בצורה טובה יותר. אך בכוחו של אדם עם נטיות אובדניות לבחור איך להתמודד עם קשיי היום יום וכל יום של חיים זה עוד ניצחון על המוות וזה עוד שינוי ב'נקודת הבחירה'.

אם את מעוניינת לקרוא עוד בתחום אני ממליצה עם המאמר האקדמי "מה תאמר לאדם שעל הגג?". הוא שופך אור על תחושת הבדידות והניתוק של האדם שתובע בחושך וחושב לשים קץ לחייו. עד גדי כך שהוא מרגיש סגור במנהרה צרה שאין ממנה מנוס. המאמר גם נותן עצות לסוג הדיבור שיכול להועיל לאדם במצב זה https://www.gov.il/he/departments/publications/reports/sp-08)).

אז איך לעמוד בניסיון הזה של התמודדות נפשית?

ראשית, לא חייבים להתמודד לבד, ואפילו כדאי לא להתמודד לבד. יש הרבה עזרה טובה שאפשר לבקש וגם לקבל. במוקד שלנו בשעות הערב (כוכבית 8298), במוקד ער"ן 24 שעות ביממה (1201), באתר סה"ר, ובמוקדי סיוע נוספים. אפשר למצוא בסביבה הקרובה אנשים שבהם אפשר להיעזר: בני משפחה קרובים ורחוקים יותר, בני דודים ודודות, שכנים, חברים, מדריכים, צוות בביה"ס, ועוד. זה יכול להיות קשה בהתחלה, אבל אח"כ ההרגשה משתפרת, וזה מאוד כדאי.

אפשר לנסות להחזיר לעצמנו את תחושת המסוגלות והשליטה ע"י החלטות קטנות שתלויות רק בי: מה לאכול ומתי, מה ללבוש, וכדומה. עצם הקימה בבוקר והיציאה מהבית הם צעד משמעותי וחשוב!

כמו בכל התמודדות אחרת, כדאי וטוב לבקש ולהתפלל על ההחלמה. אנחנו יודעים שזה לא מעל לטבע. זה אפשרי. התפילה גם עוזרת לכוון ולמקד את כוח הרצון שלנו בכיוון של התוצאה הרצויה, וכך קל לנו יותר לא ללכת לאיבוד בתוך עצמנו.

כדאי מאוד להכיר את הספר "בוחרים להרגיש טוב", שמכיל ידע מדויק ורלוונטי, וגם כלים מעשיים להתמודדות שכל אחת יכולה לבצע בעצמה.

לסיכום, התייחסנו להגדרה של אובדנות, ליחס המורכב בכללי לבריאות הנפש ולמלחמה השקופה שרבים מתמודדים עמה, דיברנו על ערך החיים ביהדות ועל מושג 'נקודת הבחירה' שנותן פרספקטיבה על מקום הבחירה של אנשים שונים אך מציג שלכל אדם בחירה! בנוסף לכך התייחסנו למקורות מידע להמשך קריאה על הנושא.

בכל מקרה כדאי לחשוב על דמות מהמשפחה או מהחברות הקרובות, שאת יכולה לשתף בהתמודדות שלך. בנוסף לכך, כמובן שאת מוזמנת תמיד לכתוב אלינו שוב או להתקשר למוקד במספר כוכבית 8298 או בווטסאפ: 052-468-3927 . נשמח לדבר איתך!

בהצלחה רבה רבה!

חזקי ואמצי,

מוריה