ניחום אמיתי

עדי שלום

סליחה על האיחור בתשובה.
מלבד המאורע הנורא של פטירת אב, יש את היחס למאורע. לפעמים מלבד הדברים הקשים העוברים על האדם, עוד יותר הוא נשבר מפני גישתו אליהם, בבחינת הרהורי עבירה קשים מעבירה. כך הזעזוע הנפשי מהאסון קשה מהאסון עצמו. לא רק האירוע קובע אלא הפירוש שאנו נותנים לו.
חז"ל דרשו את הפסוק "אשר שם שָמות בארץ" – אל תקרי שָמות אלא שֵמות. יש שָמות וחורבנות, אבל צריך לדעת לקרוא אותם בשם הנכון. ע"פ השם נקבע אם זה כח הורס או כח בונה, האם אנו למדים מזה יאוש ושבר או אופטימיות ושמחה.
אדם נפטר כי צריכים אותו במרום. גם שם הוא עובד, עבור משפחתו ועבור עם ישראל. אנו מאמינים שאם הקב"ה לוקח אליו אדם, סימן שהוא נחוץ לו. הקשר עם אביה ממשיך להתקיים אלא שהוא קשר סמוי מן העין. לכן עליה להשתדל מאוד במעשים טובים כדי לשמח את אביה.
עד עתה נשמתו שכנה בגוף, כרגע היא שוכנת בגוף מסוג אחר. גוף שכולו אור, כולו טוב, בלי כל ייסורי המחלה הנוראה, גוף שכולו עדין ומאיר.
איננו מצויים ואיננו יודעים את סודות הבורא, אך אנו יודעים שהעולם אינו הפקר. לכל מה שה' עושה יש סיבה טובה, לטובת האדם. לא תמי אנו מבינים מדוע. מאוחר יותר גם נבין. משל לרופא שעושה טיפול קשה בחולה, אך נותנים בו אמון, אע"פ שאיננו מבינים מאומה ברפואה. אם ה' שלח לה כ"כ הרבה צרות, סימן שרצה לרפא אצלה דבר עמוק, וזה חסד גדול.
לכן העיקר שהיא תהיה בשמחה. היו לה הרבה צרות, אז שלא תעשה לעצמה צרות נוספות גדולות יותר מחמת העצב. השואה היתה אסון נורא, אך הרב צבי יהודה אמר שאם נישבר מהשואה, נטיל על עצמנו שואה גדולה יותר.
צריך גם לחשוב מה הרווח שהרוויחה מכל תקופת המחלה. צריך לצאת מתקופה זו עם רכוש רוחני גדול. לצאת גבוה יותר מאשר היתה קודם. זהו חשבון שרק היא יכולה לעשות ולדעת.

בברכה
אייל קרים