שאלה
בצעירותי ורווקותי, לפני עשרים שנה ויותר, נפלתי בענייני צניעות. היו לי שני בני זוג שהגעתי איתם למקומות אסורים. אם אחד מעט ומתוך רגש עמוק, ועם השני הרבה יותר, מתוך מצוקה ויאוש של בדידות ו"לב שבור".
ב"ה אני נשואה מזה שנים רבות, ואף כי בשנים הראשונות היו לנו נפילות, מזה שנים אנו מקפידים על טהרה וקדושה ב"ה בהצלחה מלאה. בעלי יודע על עברי, סיפרתי לו בשלב מוקדם למדי של הקשר שלנו.
אני מלקה את עצמי עד היום על מה שעשיתי.
לאחרונה הסתכלתי בשאלות בנושא פה באתר, בין היתר בשביל להיעזר בהדרכה לילדיי המתבגרים, וראיתי שאחד הרבנים כתב, שנגיעה של חיבה, לא מעבר לכך, היא גילוי עריות שהיא ייהרג ובל יעבור...
האמנם כך? כמו רצח? כמו גילוי עריות כפשוטו?
מה עלי לעשות, ואיך אני משתחררת מנטל העבר המכביד עלי?
תשובה
שלום
לדעת חלק מהראשונים נגיעה של חיבה היא איסור תורה, ואם מכריחים אדם לעבור עליה, עליו למסור את הנפש. לדעת אחרים היא אינה כך. וגם באחרונים יש אותה מחלוקת בהלכה.
גם למי שסובר שכן, זה לא אומר שזה גילוי עריות כפשוטו לכל דבר ועניין, אלא לדברים מסויימים כגון החובה למסור על כך את הנפש.
אמנם, כל האמור הוא בחוטא/ת, אך אם חזרת בתשובה שלימה מאהבת ד', לא די שאין לך עוון אלא שהעבירה נהפכת לזכות, שעל ידי העבירה הגעת למסקנה כמה חשוב לשמור על צניעות בזוגיות.
כל טוב