נגיעה באחים,כיסוי ראש לפני החתונה,תקנות חז"ל

שלום וברכה! תודה על העידוד ונשתדל להמשיך לעשות מה שנוכל. וסליחה על האיחור במתן התשובה.
א. לגבי נגיעה בין אח לאחות. באחים קטנים אין בעיה לגעת, אך בגדולים יש להימנע מנגיעה של חיבה (לכן, נגיעה שאינה כזו, כגון לגעת באח ישן כדי להעיר אותו נראה שמותרת). אמנם כיוון שזו שאלה הלכתית יש להפנות אותה לרב. כדאי שתשאלי את הרב שלך בעניין, וניתן גם לעיין בתשובות של הרב שמואל אליהו והרב שי פירון באתר כיפה בנושא זה.

ב. לגבי כיסוי ראש. היו מקומות מעטים שנהגו גם לפני הנישואין ללבוש כיסוי ראש בגלל צניעות (בתימן). אבל הפוסקים כתבו, וכפי שאת רואה כיום, שבנות רווקות לא הולכות עם כיסוי ראש, כי שיער הראש אינו באותה דרגה כמו מקומות מכוסים אחרים (הזרוע וכד'). אבל לאחר החתונה האישה כבר מתעלה, כעת היא קשורה כולה לאדם אחד – בעלה, כשם שהוא קשור אליה. כעת צריך שאפילו מקום כמו השיער יהיה מכוסה, והוא ישאר שמור לאהבה שלה עם האחד והיחיד, הבעל. השער הוא אחד הדברים שמייחדים את יופייה של האשה (כמו שמתואר בפסוק "כי קולך ערב ושערך נאווה"), ולכן כדי לחזק את הקשר בינה לבין בעלה ראוי ששערה יהיה מכוסה מעיני כגברים זרים ושמור לו בלבד.
לגבי רווקות מכיוון שנהוג שהן לא הולכות עם כיסוי ראש, אין זה נחשב חוסר צניעות ואין זה גורם להרהור עבירה. (הרחבה בשו"ת יביע אומר, אבן העזר, חלק ד' סימן ג'). כתבתי בקצרה ויש להרחיב יותר בנושא זה.

ג. לגבי תקנות חז"ל, כדאי לעיין במאמרים ותשובות ב'כיפה' וב'חברים מקשיבים'. יש תשובה מצוינת שמסבירה באריכות כמה טעמים לתקנות חז"ל.
ובכל אופן אנסה לכתוב בקיצור. אינני בטוח על מה בדיוק את שואלת, כי יש הרבה תקנות של חז"ל. התורה עצמה היא שקוראת לחז"ל לבוא ולעשות סייגים, כדי שיהיה קיום לתורה. לולא תקנות רבות של חכמים, היו האנשים מגיעים גם לאיסורים של תורה. ויש גם תקנות של חז"ל שעשו מעצמם, כי ראו שהדבר נחוץ ויש בו תועלת ותיקון.

שאלת לגבי שבת ותפילה, מדוע אני לא יכול לעשות זאת כמו שאני מרגיש? התורה האלוקית מכוונת אותנו בדיוק אל היושר והטוב, ולכן עלינו להיפתח ולשמוע מה היא אומרת, מתוך ידיעה שאנו לא מקיימים כמו רובוטים דבר שהוא זר לנו, אלא אנחנו מגלים בזה את עצמנו, את מה שבתוך-תוכנו אנחנו רוצים. אנחנו לא יוצרים את הדרך אל ה' וממציאים אותה. הקשר כבר קיים. ה' יצר את הקשר וה'ערוץ' כבר פתוח, צריך רק לעלות עליו.
התפילה אינה נוסח שצריך לדקלם אותו. התפילה פונה אל השאיפות הפנימיות שבאדם ורק מוציאה אותן לפועל בכך שהוא מבטא את שאיפותיו בגלוי, בפיו (השאיפה לתשובה, לגאולה, לרפואה וכו'. וכן הצורך שיש לאדם להודות על הטובות ועל הניסים שקורים לנו).
בלי שום סתירה למה שאמרנו, גם מה שכתבת נכון – האדם יכול להתפלל בצורה ובמילים שהוא מרגיש. מתי? בתפילות אישיות, שאינם בתוך התפילות הקבועות (שחרית, מנחה וערבית). פשוט אפשר לשבת לבד ולבקש מה' כל מה שרוצים, להודות לה' על מה שרוצים וכו'. בחסידות מאריכים בעניין הזה ומשבחים אותו, שהוא מביא את האדם להתעלות ולקירבה לה'. ואפילו בתוך התפילה, אומרת ההלכה שמותר ואף רצוי להוסיף בקשות אישיות. איפה מוסיפים? או בסוף 'שומע תפילה', לפני המילים "כי אתה שומע תפילת כל פה", או בתוך כל ברכה אחרת. חוץ משלוש הברכות הראשונות ושלוש האחרונות, שבהם אין להוסיף. וגם אחרי שמתחילים "אלוקי נצור לשוני מרע" אפשר להוסיף מה שרוצים.
גם על התפילה יש מאמר באתר, שנקרא 'מלב אל לב', שמרחיב קצת על עניין התפילה, וכן תשובות נוספות בנושא.
בשבת אותו העיקרון קיים. ראשית כל עלינו להיפתח אל השבת ולהבין (על פי הלכות שבת שבתורה ובחז"ל) איך אנחנו מתעלים ומתקדמים בשבת, ומה תפקידה. תקנות חכמים עושות את השבת לשבת ממש, ואינם סתם הגבלות למיניהם. אחרי שיש את הבסיס הזה, יכול כל אחד למצוא בשבת את האפיק המיוחד שמרומם אותו. יש מי שאוהבת לשיר הרבה זמירות, בסעודה ובעונג-שבת וסתם לעצמה. יש מי שלומד בספרי אמונה בשבת במיוחד. יש מי שאוהבת פשוט את הנחת והמנוחה הזאת של שבת, השמחה שאפשר להיות עם המשפחה או החברים ביחד, בלי טרדות.
בהצלחה רבה בכל,
יונתן, חברים מקשיבים