שאלה
בס"ד, אור לכ"ד סיון
שלום רב!
אם יורשה להוסיף בעניין אפשרות לנבואה בחוץ-לארץ:
[1.] בתולדות עם ישראל ידועים כמה נביאים שהיו אחר זמן התלמוד, ולהלן [רשימה חלקית] (כדי שלא להאריך):
עזרא הנביא (מבעלי התוספות. מובא במסכת גיטין דף פח עמוד א)
רבנו קלונימוס אביו של רבי משולם (מבעלי התוספות. מובא במסכת מנחות דף קט עמוד ב: "ושלושה דברים הגיה כמפי [נבואה] בשעת פטירתו")
רבי משה דרעי (עליו מספר הרמב"ם באגרת תימן: "התחיל לנבא דברים שנתקיימו לנכון...המופת הזה הוכיח לעיני כל שהוא נביא באין ספק".
רבי אליהו הנביא (מתלמידיו של רבינו גרשם מאור הגולה).
רבי יעקב הנביא, ראש הישיבה הראשון בנרבונא (רבינו תם בספר הישר קורא לו "הנביא" סתם)
רבינו תם (תלמידו רבי אליעזר מזכירו כ"נביא" בספר הישר)
רבי שמואל הנביא, אביו של רבי יהודה החסיד.
רבי נחמיה טרוסטלין, מעיר ארפורט שבאשכנז.
רבי אברהם הנביא, ראש ישיבה בשפיירא.
רבי ששת בנבנשת מברצלונה (מכונה "הנביא הזקן")
רבי עובדיה הנביא (ליקוטים מפירושיו נכנסו בתוך פירוש רש"י לתנ"ך).
על הבעל-שם-טוב ותלמידו הרב המגיד ממזריץ' העיד בעל התניא: "היו רואים מסוף העולם ועד סופו ממש בעין ראיה והיו אומרים מה שהיו רואים, כאשר היה נראה בעליל לתלמידיהם, והיינו ע"י שהיה גלוי לפניהם אור שנברא ביום ראשון שהשי"ת גנזו בתורה".
כל אלו התגוררו בחוץ-לארץ (ולא היו בארץ-ישראל בגופם אפילו לזמן קצר), וגם לא ידוע שהיה להם קשר פעיל לחיזוק מעמדם הפיזי של היהודים בארץ-ישראל.
https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=7918
[2.] האם ישנו מקור כלשהו (בהלכה, בגמרא או בקבלה) לכך שנבואה בחוץ-לארץ אפשרית רק אם לנביא יש קשר פעיל לטובת ארץ-ישראל?
ב'כוזרי' הרי מובא שצריך שהנביא יהיה בפועל בארץ-ישראל (ואינו מזכיר שאפשרית גם אם פועל לטובת היהודים שם), אך כאמור, שיטה זו לא נפסקה בהלכה (ברמב"ם, שהוא ספר הלכה). כדי שלא יוקשה מה'כוזרי' על ההלכה, צריך לומר, לפי הידוע שיש כמה דרגות בנבואה, שה'כוזרי' דיבר על סוג מסויים של אנשים שיכולים לקבל נבואה רק אם הם בארץ-ישראל.
[3.] בתורה כידוע יש פרד"ס - פשט, רמז, דרש, סוד. מהו הרמז? בודאי שאפשר להאריך בהגדרתו, אבל לכאורה, דבר הנאמר במפורש, שייך לחלק הפשט. הפשט הוא שנבואה אינה תלויה בהבנתם או בהרגשתם של האנשים, אלא בדברים שהם שומעים מנביא. אם מדובר באדם
תשובה
בס"ד
לגבי הערתו על כך שאינך מבין למה נבואה צריכה להיות קשורה לארץ ישראל הריני להעיר דבר מאוד בסיסי ויסודי בתורה.
ישנו פסוק שאומר "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים".
פירוש הענין הוא שהופעת ה' בעולם אינה מתגלה בכל מקום שאדם רוצה - אפילו הוא בעל מעלה גדולה מאוד. ההופעה האלוקית היא קשורה למקום פיזי.
"ברוך כבוד ה' ממקומו" - אומרים המלאכים. ואנו מתרגמים על מנת שנבין טוב "מאתר בית שכינתיה" - ונתרגם לעברית - "מבית המקדש" כי שם ציווה ה' את הברכה חיים עד העולם.
האמירה כאילו זה לא נפסק ברמב"ם אינה יכולה לגרוע את פשט הפסוקים המורים כי זה מקום הנבואה. וראה עוד במקורות בהמשך.
לכן אחד משמותיה של ירושלים הוא "גיא חזיון" ללמד כי שם מקור הנבואה. ועל כן רש"י מסביר בגמרא תענית דף טז/א את הגמרא שם שמסבירה כי שם המקום שעליו הוקם המקדש הוא "הר המוריה" כי זה המקום שממנו "שיצא הוראה" - תורה לישראל. "כי מציון תצא תורה" (ישעיה ב), "יורו משפטיך ליעקב" (דברים לג), ולשכת הגזית שבה עמדו הנביאים המוכיחים לישראל".
שוב הנך רואה כי מקור הנבואה הוא ירושלים, ועל כן כל נביא שלא מוזכר שם עירו בידוע שהוא מירושלם.
והדברים מתבארים על פי הסבר הרמב"ן שכותב כי כל הקדושה שהיתה במעמד הר סיני הלכה עימהם במדבר במשכן והגיעה עימהם לירושלים ועל כן נאמר "כי מציון תצא תורה וכו'" אע"פ שתורה יצאה מהר סיני.
(שמות פרק כה פסוק א)
"וסוד המשכן הוא, שיהיה הכבוד אשר שכן על הר סיני שוכן עליו בנסתר - וכמו שנאמר שם (לעיל כד טז) וישכן כבוד ה' על הר סיני, וכתיב (דברים ה כא) הן הראנו ה' אלהינו את כבודו ואת גדלו, כן כתוב במשכן וכבוד ה' מלא את המשכן (להלן מ לד) והזכיר במשכן שני פעמים וכבוד ה' מלא את המשכן, כנגד "את כבודו ואת גדלו" והיה במשכן תמיד עם ישראל הכבוד שנראה להם בהר סיני ובבא משה היה אליו הדבור אשר נדבר לו בהר סיני וכמו שאמר במתן תורה (דברים ד לו) מן השמים השמיעך את קולו ליסרך ועל הארץ הראך את אשו הגדולה, כך במשכן כתיב (במדבר ז פט) וישמע את הקול מדבר אליו מעל הכפרת מבין שני הכרובים וידבר אליו ונכפל "וידבר אליו" להגיד מה שאמרו בקבלה שהיה הקול בא מן השמים אל משה מעל הכפרת ומשם מדבר עמו, כי כל דבור עם משה היה מן השמים ביום ונשמע מבין שני הכרובים, כדרך ודבריו שמעת מתוך האש (דברים ד לו), ועל כן היו שניהם זהב וכן אמר הכתוב (להלן כט מב מג) אשר אועד לכם שמה לדבר אליך שם ונקדש בכבודי, כי שם יהיה בית מועד לדבור ונקדש בכבודי:
והמסתכל יפה בכתובים הנאמרים במתן תורה ומבין מה שכתבנו בהם (עי' להלן פסוק כא) יבין סוד המשכן ובית המקדש, ויוכל להתבונן בו ממה שאמר שלמה בחכמתו בתפלתו בבית המקדש ה' אלהי ישראל (מ"א ח כג), כמו שאמר בהר סיני ויראו את אלהי ישראל (לעיל כד י), והוסיף שם לפרש "ה'" לענין שרמזנו שם למעלה כי אלהי ישראל יושב הכרובים, כמו שאמר וכבוד אלהי ישראל עליהם מלמעלה היא החיה אשר ראיתי תחת אלהי ישראל בנהר כבר ואדע כי כרובים המה (יחזקאל י יט כ) ואמר דוד ולתבנית המרכבה הכרובים זהב לפורשים וסוככים על ארון ברית ה' (דהי"א כח יח), וכן יזכיר תמיד בבית המקדש לשם ה' (מ"א ה יט), לשמך (שם ח מד), ויאמר בכל פעם ופעם ואתה תשמע השמים (שם ח לב), במדת רחמים, וכתיב (שם ח מד מה) והתפללו אל ה' דרך העיר אשר בחרת בה והבית אשר בניתי לשמך ושמעת השמים, ובביאור אמר כי האמנם ישב אלהים את האדם על הארץ הנה שמים ושמי השמים לא יכלכלוך (דהי"ב ו יח) וכתיב על הארון להעלות משם את ארון האלהים אשר נקרא שם שם ה' צבאות יושב הכרובים עליו (ש"ב ו ב) ובדברי הימים (א יג ו) להעלות משם את ארון האלהים ה' יושב הכרובים אשר נקרא שם, כי השם יושב הכרובים:
מסקנה:
הגילוי של ה' ודבריו עם עם ישראל ועם העולם קשורים למקום מסוים.
"זה שער השמים"!
אין שער אחר!!
אין גם דרכים עוקפות!!
לכן יעקב אבינו חוזר למקום שהתפללו שם אבותיו לשם הוא רואה את המקום הנורא הזה ואומר "ואנכי לא ידעתי".
יש כנראה עוד אנשים שלא יודעים עדין את הסוד הזה.
מה נורא!
אבל יש לנו נחמה. מעשי אבות סימן לבנים.
כמו שיעקב למד כי רק ירושלים היא שער השמים. גם אנחנו צריכים כנראה ללמוד את הסוד הזה. אז נראה כמו יעקב את השער פתוח ואת השפע האלוקי עולה ויורד לעולם מכאן.