מתנות לאביונים

א. ממס' סופרים (כא,ד) משמע שכמתנות לאביונים בפורים יש לתת לחם ויין, לחם ודגים או חטים ופולים - משמע דווקא אוכל. הרמב"ם כתב: מעות או מיני תבשילים. אבל המנהג הוא לתת להם מעות, וכך עדיף, שכן בכסף יכול הוא להשתמש לאחר פורים.

ב. לעני - שלא כמו לגבאי צדקה - מותר לשנות את מטרת מעות פורים ולהשתמש בהם לא רק לסעודת פורים. על כל פנים בחלק מהכסף שקבל עליו לקנות את צרכי הסעודה של פורים.

ג. לפי משנה-ברורה די לתת לעני פרוטה; אך בן-איש-חי כתב שצריך לתת לו כשיעור סעודה, היינו שיוכל לקנות שיעור 4-3 ביצים (כ240- גר' לחם). כאמור, ממס' סופרים משמע שלא די בלחם, אלא יש להוסיף לפתן.

ד. מתנות לאביונים ניתנים גם לקטנים, מה שאין כן במשלוח מנות.

ה. מעיקר הדין נותנים מתנות לאביונים בפורים. אם נותן סכום כסף לפני פורים, יתנה שאינו מקנה לו את הכסף עד לאחר קריאת המגילה ביום פורים. בעיקר יש להתנות כך כששולחים מתנות לאביונים בדואר לפני פורים ואין בטחון שיגיע בפורים.

ו. הנותן מתנה לאביון בצ'ק, צריך לשים לב שצ'ק זה ניתן יהיה לפדיון עוד בפורים (בשעות הפתיחה של הבנקים) או שיהיה סחיר והאביון יוכל לשלם באמצעותו בחנות המכולת.

ז. כסף שהיה בכיסו וחשב לתיתו לעני כמתנות לאביונים - כתב מרן (שו"ע חו"מ ריב,ח): יש אומרים, כיון שגמר בלבו לתת צדקה חייב ליתן; ויש אומרים, כל שלא הוציא בשפתיו אינו כלום. לדעת רמ"א יש להחמיר כסברה הראשונה.

ח. אם לא מצא עניים ביום פורים, רשאי לעכב את המעות לעצמו.