שאלה
האם מותר לי להתייעץ אם חברה שלי על משהו שמציק לי על מישהי אחרת וגם אם לא אומר את השם היא תדע מי זאת?
תשובה
בס"ד
שלום רב,
בדבריך מסתתר עקרון מהותי יותר: אלו שיקולים מאפשרים לומר דברים רעים על אחרים למרות שזו לשון הרע?
החפץ חיים רושם זאת בספרו בהלכות איסורי לשון כלל ח
יש כאן שבעה כללים ואם הסיפור עומד בכל הכללים הללו אפשר לספר אותו לאחר.
בין שאר הכללים מופיע גם המשפט: ואפשר דהוא הדין אם כונתו בספורו להפג את דאגתו מלבו, הוי כמכון לתועלת על להבא, [ולפי זה מה שאמרו ז"ל, דאגה בלב איש ישיחנה לאחרים, קאי גם על ענין כזה], אך שיזהר, שלא יחסרו שאר הפרטים שבסעיף זה.
לכן הבאתי לפנייך את כל שבעת הכללים - אם המקרה שלך עונה על כולם אפשר לספר.
יד. אך מה מאד צריך להזהר בהתר הזה, שלא יחסרו בו כל הפרטים הנ"ל בתחלת הסימן, כי אם לא יזהר בשמירה יתרה, בקל יוכל להלכד בפח היצר ולהיות מבעלי לשון הרע דאוריתא על ידי ההתר הנ"ל. ומטעם זה אחזר בכאן בפרוש כל הפרטים הנ"ל ובמעט נפך, כללן של דברים בקצור כך הוא, (לו) אחר שידע, שחברו לא שב עדין מהענין ההוא הנ"ל, והוא מכון לתועלת, כאשר בארנו, מתר לספר, אך באפן שלא יחסרו אלו הפרטים:
פרט הראשון. שיראה זה הדבר בעצמו, ולא על ידי שמיעה מאחרים, שהגם שבאמת היה לו הזק בעניניו, מי יודע, אם הוא המזיקו:
פרט השני. לזהר מאד, שלא להחליט תכף, שדבר זה הוא בכלל גזל והזק ואונאת דברים ובשת וכיוצא בזה, רק יתבונן היטב מתחלה על פי דרכי התורה, אם הדין עמו, והשכנגדו הוא הגזלן והמזיק והמביש וכיוצא בזה, וכמעט פרט זה קשה לציר מן הכל, כי אין אדם רואה חוב לעצמו, וכל דרך איש ישר בעיניו, ואם יכשל בזה ממילא הוא בכלל מוציא שם רע, אשר הוא חמור מאסור לשון הרע:
והשכנגדו הוא הגזלן והמזיק והמביש וכיוצא בזה, וכמעט פרט זה קשה לציר מן הכל, כי אין אדם רואה חוב לעצמו, וכל דרך איש ישר בעיניו, ואם יכשל בזה ממילא הוא בכלל מוציא שם רע, אשר הוא חמור מאסור לשון הרע:
פרט השלישי. שאם הוא משער, שאפשר (לז) שאם יתוכח עמו בעצמו, יהיה לתועלת, צריך הוא לדבר עמו, קדם שיפרסם הדבר לאנשים:
פרט הרביעי. ביותר יזהר, על כל פנים שיהיה כל הספור אמת, בלי תערבת שקר, ושלא לגזם הענין יותר ממה שהוא, דהינו, שלא לחסר בספור שום פרט קטן, שהוא מבין שדבר זה הוא צד זכות של חברו, אף שבאמת אין הדבר הזה מועיל להצדיק את חברו, אבל על כל פנים, אם ידעו השומעים צד זכות זה, לא יתגנה כל כך בפניהם, וכשהוא יחסיר דבר זה, יתגנה מאד לפני השומעים - אסור גדול הוא לחסר פרט זה. כלל הדבר, שלא יגדיל העולה יותר ממה שהיא, דאם לא כן, הרי הוא בכלל מספר לשון הרע ועובר על כמה אסורין הכתובין למעלה בפתיחה, עין שם:
פרט החמישי. שיכון לתועלת, והוא העקר, שעליו סובב כל ההתר הזה, כתבנוהו בסעיף י"ג:
[הגה"ה - ואפשר דהוא הדין אם כונתו בספורו להפג את דאגתו מלבו, הוי כמכון לתועלת על להבא, [ולפי זה מה שאמרו ז"ל, דאגה בלב איש ישיחנה לאחרים, קאי גם על ענין כזה], אך שיזהר, שלא יחסרו שאר הפרטים שבסעיף זה]:
פרט הששי. אם הוא יכול לסבב את התועלת הזו בעצה אחרת, שלא יצטרך לספר עליו, אזי בכל גוני (בכל האפנים) אסור לספר, ואפלו אם הוא מכרח לספר את המעשה, אך הוא יכול להקטין את העולה, שלא יתגנה כל כך בפני השומעים, והתועלת הזו, אשר הוא מקוה, שיצא על ידי ספורו, לא יבצר מחמת זה, (לח) מצוה היא שיקטין, ולא יגלה כל קלונו לפני השומעין, כיון שבלאו הכי (שבלא זה) גם כן יצא לו התועלת:
פרט השביעי. (לט) שלא יסבב לו הזק על ידי ספורו יותר מכפי הדין, שהיה יוצא, אלו העידו עליו באפן זה בבית דין: