איך מסתדרים עם סביבה שפחות בוגרת ממני?

שלום יקרה!

לא חפרת, לפעמים דווקא כתיבה ארוכה יותר עוזרת לנו להבין טוב יותר את הדילמה של השואל/ת שנמצאים מאחורי השאלה, אז הארכה כאן היא בסדר גמור!

ולפני שניגש לשאלה, אני רוצה לומר לך כל הכבוד על המודעות לעצמך, לרצונות שלך, למקום בו את נמצאת, וכל הכבוד לך על הניסיון הכנה לחיות את הרגע ולדעת להשתלב גם בחברה של בנות גילך.

אז קודם כל, אני רוצה לעודד אותך ולהזכיר לך – שזה מצב זמני. בשלבים האלו של גיל ההתבגרות, כל אחד מתבגר בקצב אחר. לכן, באמת יכול להיווצר מצב בו מישהו מרגיש שהוא כבר גדול מהגיל שלו, ואין לו חברים בכיתה שנמצאים גם הם באותה רמת בגרות. ויכול גם לקרות ההפך. מישהו שמרגיש שכל החברים שלו מדברים על דברים עמוקים וגבוהים, והוא לא מצליח להבין אותם ולא מוצא לעצמו חברים לסוג השיחות שמעניינות ונוגעות לו.

כפי שניתן להבין - כל צד כאן יכול להרגיש קצת לא בנוח, וקצת בבאסה, אבל אפשר להתנחם בכך – שאלו דברים זמניים. לאט לאט בעז"ה עוד בנות יתבגרו, ויהיו לך חברות גם לשיחות עמוקות ובוגרות יותר. לכל אחת זה קורה בקצב אחר, אבל להרבה מהן – זה בסוף קורה. ובסוף בעז"ה תמצאי לך גם חברות בגילך שהשיח איתן מעניין ורלוונטי לך.

ועכשיו, כדי להגיע לעיקר התשובה, אתחיל בלהעתיק לכאן קטע מהספר "תיקון המידות" של הרב דוד אביחיל (עמ' 58):

"הרצון האמיתי שלנו, השאיפה העמוקה שבתוכנו היא בתחום מטרות-העל, ואילו המטרות הבסיסיות מאפשרות את הקיום האישי, ע"מ לקיים את המטרה הכללית.

"שהמטרות האציליות, עם כל הגבוה והטוהר שלהם, הנן אחוזות בדיוק עם כל המטרות החמריות, עם כל הטפלות והכיעור שלהן, שההתאמה של חיי המחשך של החמריות עם חיי האור של הרוח, של האצילות ושל עדינות הרוח, היא הארה מפליאותיה של החכמה שביצירה העליונה, מפלאות תמים דעים" (עולמת ראיה א, נח). "

מהקטע הנ"ל תוכלי ללמוד הרבה דברים שרלוונטיים להתמודדות שלך. בתשובה כאן, אני אתמקד באחד מהם:

זה בסדר גמור שאת חושבת קדימה. על מטרות נוספות, על העתיד, על אידיאלים עליונים.

אבל, כפי שאמרת, חשוב גם לדעת איך לחיות את הרגע. את ה"כאן ועכשיו". לפעמים יכולים להסתכל קדימה ולהסתנוור מהטוב הגדול שרואים בו, מהאידאלים שבו, מהתחושה שכל הבעיות ייפתרו. נכון, ציינת שאת יודעת שגם העתיד לא חף מקשיים והתמודדויות. אבל לא רק זה – אלא לפעמים הוא מלא בדיוק באותן ההתמודדויות שלנו, מגילאים מוקדמים יותר.

לעיתים מסתכלים על העתיד וחושבים כמה נחמד זה יהיה להתמודד עם קשיים של אנשים גדולים. כמה זה בטח מעניין יותר, מאתגר יותר, ואולי אף מהנה יותר.

אך למען האמת, הרבה פעמים ההתמודדויות הן בסוף אותן ההתמודדויות – רק בלבושים אחרים. לדוגמא, נער שמתמודד עם תחושה שחברים שלו לא מעוניינים בו – עלול להרגיש זאת גם בעתיד עם אשתו וילדיו. אבל אם הוא התמודד עם התחושה הזו כבר כשהיה נער, אז כשיהיה גדול בעז"ה עם אישה וילדים - אז הוא כבר ירגיש רצוי ואהוב בסביבתו, ובמקום ההתמודדות שלו מגיל הנעורים – הוא יוכל להתפנות להתמודד עם דברים נוספים, "למתקדמים".

אז זו נקודה חשובה לציון ולהבנה, שכל ה'אתגר' וה'עניין' של החיים – לא מחכים לנו רק בעתיד, אלא הם קיימים גם במציאות הנוכחית של כל אחד מאיתנו. בכאן ועכשיו. וכפי שניתן להבין מזה, אז יש התמודדויות שתוכלי לעשות כבר עכשיו, ולא רק כשתהיי גדולה יותר.

מה למשל?

• נתחיל בלומר שיש ערך בחברויות עם בנות גילך, גם אם הן לא באותה רמת הבגרות שלך. את לא צריכה לוותר על החברות שמבוגרות ממך, אך יש ערך גם באלו שבנות גילך, שמתמודדות יחד איתך עם אותן התמודדויות שהגיל שלך מזמן (אותו לחץ לימודי, אותה תנועת נוער...). זה בסדר לא למצוא בכל חברה את השיח העמוק והבוגר, אבל יש לדעת שלא עם כל חברה הקשר בהכרח צריך להיות כזה. יש חברות שיכולות להיות לך חברות לעבודות בלימודים, או חברות איתן את יכולה "להשתחרר" ולפרוק מתחים, או חברות איתן את יכולה ליזום דברים, וכן הלאה וכן הלאה...

שוב, אין הכרח שתמצאי את ידידת הנפש שלך דווקא בשכבת הגיל שלך. אבל רצוי להסתדר ולהרגיש בנוח עם בנות גילך, כי גם לזה יש ערך.

אז את מוזמנת לנסות פשוט להיות נוכחת עם בנות גילך בהזדמנויות השונות, ולשהות בזה. ולא רק לשהות בזה, אלא גם לנסות לשחרר, ולהנות מזה, ולמצוא לך חברות שונות לאפיקים שונים.

• גם מבנות גילך, תוכלי ללמוד דברים. (כמו שגם למבוגרים – יש המון מה ללמוד מילדים). ולפעמים דווקא מהן אפשר ללמוד שיעורים חשובים, מתוך הסתכלות עליהן והשפלת קומה, מתוך ענווה.

את יכולה לנסות לחפש מה את יכולה ללמוד מהן, וכן, גם מההיא שנראית לך הנערה הכי פחות בוגרת בחברה. גם מאנשים אלו יש מה ללמוד, גם להם יש משהו ייחודי להציע לעולם – ואת יכולה ממקומך הגבוה והבטוח – להתבונן בזה, להעריך את זה, אולי לנסות לאמץ את זה בעצמך, ואולי אפילו לומר את זה לאותה נערה ולהאיר לה על הייחודיות הקיימת בה.

• דווקא בגלל המקום הבוגר בו את נמצאת - את יכולה לנסות לעזור לאלו שבגילך. לנסות לראות מה אפשר לעשות איתן, איך לקדם אותן. עבודת המידות שאפשרית בשלב הזה היא לא להתרחק מאלו שאיתך עכשיו באותה סירה, אלא לקחת בסירה הזו חלק, ואף להוביל אותה למקומות הנכונים.

• אפשרות נוספת ואחרונה, בה נתקלתי בספרו של ד"ר טל בן-שחר, "לבחור באושר" (עמ' 101). הוא מביא סיפור על אדם שלא הצליח לחיות את ההווה, אלא כל הזמן היה שקוע בעבר או בעתיד. הפתרון של אותו אדם, כדי לזכור לחיות את הרגע, היה לכתוב באותיות צבעוניות ובולטות את המילה עכשיו על שעון היד שלו. בכל פעם שהביט בשעונו, הוא נזכר שהזמן הוא עכשיו, ושהחיים מתרחשים בהווה, ולא בעבר או בעתיד.

אז אולי עצה כגון זו, להסתובב עם צמיד בו כתובה המילה 'עכשיו', או לשים אותה כמסך רקע בטלפון/במחשב, יכולה לסייע לך לזכור להיות נוכחת בהווה. ובמילים שלך – "לחיות את הרגע".

אז נסכם:

פתחנו בלהזכיר כי מצב שכזה הוא זמני, ובעז"ה בעתיד עוד תמצאי גם בבנות גילך, את הבנות המשתוות לך ברמת הבגרות והשיח. משם המשכנו דרך ציטוט מהרב אביחיל, שכדי להגיע להתמודדויות העליונות והנכספות שנראות לנו מנת חלקם של מבוגרים – עלינו קודם כל לעבור את אלו שהחיים הנוכחיים שלנו מזמנים. ה"כיף" שבהתמודדויות לא שייך רק לעתיד, אלא המון ממנו – גם להווה. ויותר מכך – אם נדלג על שלבים בהווה, אנו כנראה נמצא את עצמנו גם בעתיד – מתמודדים עם אותם הדברים בדיוק..

משם המשכנו למספר עצות אפשריות להתמודדות מעשית בהווה. מציאת חברות בגילך לפעילויות שונות ולאו דווקא לשיח עמוק, למידה מאחרות, הנהגה של הקבוצה, ותזכורת תמידית להווה ע"י המילה 'עכשיו'.

מקווה שתמצאי כאן רעיונות שיסייעו לך במצבך הנוכחי.

כאן לכל שאלה, ומוזמנת מאוד להמשיך לפנות אלינו בטלפון או באתר.

בהצלחה רבה,

ריבי