מרגישה ריקנות: חוסר באהבה? חוסר באמונה?

שלום יקרה.

נשמע ממך שאת מרגישה איזו תחושה, סוג של ריקנות, אבל לא ברור לך בכלל מאיפה היא מגיעה אליך, ומה את אמורה לעשות איתה. אז קודם כל חשוב לי לומר, שאיזה כיף שאת בכלל בוחרת לראות את התחושה הזו, לשים עליה את הפוקוס הראוי לה, לא להתעלם, ולברר. מעריכה מאד את היכולת הזו, זה בהחלט לא ברור מאליו...

אני לא מכירה אותך אישית, ולא יודעת מה את עברת / עוברת בחיים האישיים שלך. אבל כן את מתארת סיטואציה שבה את מרגישה שסה"כ טוב לך, שאין קשיים מיוחדים או משהו נגלה שיכול להיות שהוביל לתחושה הזו. אז חשבתי שאולי ננסה רגע יחד להתבונן בעצם התחושה, ומקווה שהדברים יתיישבו על הלב ויובילו אותך לדעת את ליבך קצת יותר :

מה זה בעצם ריק?

ריק היא סוג של חוויה של חוסר, של משהו שהיה ואיננו, שהרי את מתארת שזו לא תחושה שהייתה לך כל חייך, אלא לאחרונה פתאום את מוצאת את עצמך שוכבת במיטה ומרגישה אותה.. מעין געגוע. מעין חוסר לא מוסבר.

לא סתם את באופן אוטומטי קישרת את החוסר הזה לחוסר באיש שלך, ולצורך בחתונה – לרוב זוהי הפרשנות שנותנים לתחושת געגוע – הגעגוע לחצי השני, לנשמה ששייכת אלייך. אבל את מתארת שאת בכלל לא בגיל, וכנראה שזה גם קצת פחות הכיוון כי פחות התעמקת בזה..

אז למי עוד את יכולה להתגעגע?

לפני שאגיד לך מה אני מרגישה בנטיית הלב שלי, שווה שתנסי להרגיש רגע לבד. שבי עם עצמך, על המיטה, כמו שתיארת. ותני לתחושה הזו לשכון בך. ותשאלי את עצמך, מה אני מרגישה? למי אני כ"כ מתגעגעת? מה ריק לי בפנים? מהניסיון שלי בחיים גיליתי שהיכולת הזו להיות בתחושה, בחוויה, ברגש – הרבה פעמים, מולידה את התשובות מבפנים.

וכעת, אחרי ששאלת את הלב שלך.

אשתף אותך במחשבותיי,

זה ישמע אולי קצת מוזר ולא כ"כ מדברים על זה בעולם שלנו, אבל,

יכול להיות שאת מתגעגעת אלייך?

הקישור של רוב האנשים את הגעגוע – אל עניין החתונה, הוא לא סתמי. בדר"כ תחושה כזו של ריק, געגוע ותשוקה, שלא מצליחים למצוא לה פתרון בעולם השכל – מקשרים אותה אל עולם אחר, עולם שאנחנו כמעט ולא מתעסקים איתו ביום יום – הוא עומד מתחת לפני השטח, אבל בעצם – הוא עיקר העיקרים, הוא סיבת הסיבות של העולם הזה. עולם הנשמות.

לא סתם את מתארת שזוהי התחושה שמרגישים הרבה פעמים חוזרים בתשובה, כי בדיוק זוהי סיבת החזרה של רובם, געגוע אל משהו שמעבר, תחושה של ריק לא מוסבר. אבל הסוד הוא – שגעגוע אל הנשמה זוהי תחושה שכל אחד יכול להרגיש, מהאדם הכי רחוק מעולם הקודש ומריבונו של עולם, ועד האדם הכי קרוב.

בעיניי הגעגוע הזה זה מעין איתות כזה, של הנשמה, פנימה. ולכן כתבתי לך בהתחלה שאיזה כיף ששמת לב לאיתות, ואיזה כיף שידעת לשים לב שזה פנימי ולא סתמי. כ"כ הרבה פעמים אם רק היינו מקשיבים באמת היינו מרגישים גם את התחושה הזו, אבל זה מפחיד להרגיש, אז בורחים.. ולא חסר לאן.

געגוע לנשמה שלי? מה זה בעצם אומר?

הנשמה שלך נחצבה מהמקום הכי קרוב שאפשר לריבונו של עולם, ממנו ממש. והיא עם כל הייחודיות שלה, עם כל הטוהר, הגיעה לכאן לעולם הזה – שביננו, אם לא עובדים איתו נכון, אין לו המון מה להציע לה.. לאור גדול לוקח זמן להופיע, ולכן כשהיית תינוקת קטנה באמת בעיקר שמת לב לצדדים הפיזיים שלך, אבל ככל שגדלת משהו פנימי גם בה התחיל לבעוט ולבקוע.

לכן אגב, זו תחושה שכנראה לא הרגשת כל חייך. כי כנראה עד לא מזמן היא לא הייתה קיימת, ופתאום היא דורשת ממך לעלות קומה, להתקדם, להביא את האני שלה (שהוא בעצם שלך) לידי ביטוי קצת יותר.. ואת עומדת מבולבלת ומן הסתם תוהה לעצמך :

אז מה עכשיו?!

אז באמת הגענו לעולם הזה, והקב"ה בכבודו ובעצמו בחר להוריד אותנו לכאן, אנחנו לא בעולם של נשמות. אז נשתדל לא להישאר באוויר, ולהוריד את הדברים רגע לארץ. אז ככה:

1. חשוב לי, שלפני הכל תביני שהגעגוע הזה – הוא יסוד העולם. על אמת! זו תחושה יקרה, חשובה אמיתית וטהורה, שראוי ללמוד לשהות בה. להיות בה, לראות אותה, לדעת אותה. ולא ישר לנסות לתת לה 'מוצץ' ולספק לה מענה פרקטי. לעיתים, היכולת לשהות ברגע, כוללת בתוכה את רוב המענה.

ולכן כשאת מרגישה את זה, תני לעצמך להיות שם. בתחושה הזו, תתגעגעי. תדברי עם הנשמה שלך אם זה נעים לך, תדברי עם ה'.. מה שעושה לך נעים וטוב.

2. אני חושבת שבמקומך בנקודה הזו הייתי שואלת את עצמי : עד כמה אני מרגישה שאני מביאה את ה'אני' שלי לידי ביטוי בעולם? האם אני מבינה / מאמינה שהאני שלי הוא ביטוי של הקב"ה? האם אני נותנת ביטוי לצדדי הנפש השונים שלי?

אנו רגילים לחשוב שביטוי של הנשמה קשור רק לעולם הקודש, לתפילה, סידור וחברותא עם חברה. ובאמת הדברים הללו יקרים וטובים. אבל יש עוד רבדים לנשמה שלנו. וחשוב שנראה אותם, שנכיר בהם. העובדה שאת אוהבת לרקוד / לצייר / לכתוב או כל דבר אחר, היא מן הסתם לא עובדה סתמית. אם קיבלת כשרון מסויים, הוא קשור למקום פנימי שבך, לשליחות ולעבודתך בעולם הזה.

האם את נותנת מקום לרבדים ולכוחות השונים שבך? עד כמה? אולי יש מקום לעלות מדרגה?

3. בכלל, באופן כללי בעין תחושה של ריק היא אות של עלייה לשלב הבא. כמו ילד שעד היום שיחק במשחק מסויים, אבל הוא גדל והצרכים שלו גדלו ופתאום המשחק כבר לא מעניין אותו. למה?

כי הוא נדרש לעלות קומה. אותו כנ"ל את מול עצמך. תשאלי את עצמך – מה ריק לי? איזה תחום בחיים? איפה ישמח אותי לעלות לקומה הבאה?

אז תחושה גדולה של ריק, צריכה לקבל מענה גדול. מקווה שהדברים התיישבו על ליבך והעניקו לך את המענה הראוי. וגם אם לא מספיק – אל תפסיקי לברר. תמשיכי לשאול, לחקור, לגדול.

בהצלחה גדולה נשמה יקרה.

טליה

(12)