שאלה
שלום כבוד הרב דני ארגמן
אני אישה בשנות ה30 המוקדמות לחייה, נשואה ואמא ל2 בנים ואני נמצאת בתהליכי חזרה בתשובה.
במקור אני מגיעה מהעולם הכי חילוני שיש אמא שלי חילונית גמורה ואבא שלי בכלל לא יהודי (הוא בעצמו נולד לאמא גויה ולאבא יהודי), כמו כן אני התחתנתי עם בחור חילוני לגמרי מכיוון שעד לפני 3 חודשים הייתי חילונית לחלוטין ומאז שהתחלתי לחזור בתשובה אני ובעלי לא מפסיקים לריב וגם כל היום הילדים שלי מתחצפים אליי מה שגורם לי לצער רב אבל אני משתדלת לקחת את הויכוחים האלה בלי יותר מידי עצב וכעס מיותרים מכיון שכרגע יותר חשוב לי להתחזק בדת מאשר לריב עם המשפחה למרות שהרבה פעמים אני נשברת ובוכה בסתר כשאני נזכרת בכך שהילדים שלי קוראים לי בכל מיני שמות גנאי כמו "דוסית" וכינויים שונים שאני לא אפרט כאן כי זה מה שפוגע בי הכי הרבה שהילדים שלי עצמי ובשרי צוחקים עליי.
ככה ככל שאני ממשיכה להתחזק יותר ויותר ככה אני מרגישה שהמצב בבית הופך ליותר ויותר בלתי נסבל ואני כל הזמן מרגישה שאני זאת שיוצאת "הפראיירית" למשל אני צריכה להסתדר בבית עם כלים חד פעמיים בגלל שבעלי לא הסכים להכשיר את המטבח ובגלל זה אני כבר לא יכולה לבשל לעצמי שום דבר ואני כל הזמן אוכלת אוכל מוכן וגם בשבת פה האווירה לא נוחה כשכל הבית מחלל שבת ורק אני צריכה לנסות והתעלם בקושי רב מכל הרעש והמוזיקה שמשמיעים פה.
אפילו יחס של כבוד אני לא יכולה לקבל מהילדים שלי שכל הזמן רק לועגים לי ואומרים לי להפסיק עם "השטויות" ועד שיש לי סוף סוף ילדים ברוך השם הם אפילו כבר לא קוראים לי אמא אלא משתמשים בכיוניים כמו "דוסית" או "הרבנית קוק" וכו'.
לפעמים אני פשוט מסתגרת לי בחדר לבדי בוכה ומתפללת לשם שיעזור לי כי אני מרגישה שאני כבר לא מסוגלת לזה יותר ובסה"כ עברו רק 3 חודשים אבל המצב רק מחמיר ומחמיר.
מה ההלכה אומרת במצב כזה כבוד הרב?, האם במידה ולא יתחילו לכבד אותי אני יאלץ לעזוב את הבית או חלילה להתגרש?, עד כמה שאני כועסת אני עדיין אוהבת את בעלי ואת הילדים מאוד מאוד אבל הם פשוט לא מוכנים לקבל אותי כדתייה אלא רק כחילונית ואני רוצה לראות את עצמי רק כדתייה וזהו ועל כך בעצם נסוב כל הויכוח.
מה כבודו ממליץ לי לעשות?, יש לציין שזאת הפעם הראשונה שאני מתייעצת עם רב בקשר לנושא הזה מכיוון שאני חוזרת בתשובה טרייה ועדיין אין לי ממש רב קבוע.
ברשותך כבוד ה
תשובה
ב"ה,
לשואלת שלום
א. את לא צריכה לוותר על המשפחה הבעל והילדים גם לא על עבודת ה' שבחרת ללכת בה', צריך למצא את התהליך והדרך לבנות מערכת יחסים שמכילה את כל הצדדים.
ב. אפשר להבין את התסכול של בעלך שביום בהיר אשתו בוחרת לה בדרך חיים חדשה, אני מניח שזה לא היה בהתיעצות עם הבעל, וכעת הוא נמצא במצב נתון של שינוי תרבותי בתוך הבית.
ג. נראה מתוך הדברים שהבעיה לא מתחילה מהיחס לדת אלא זו בעיה זוגית משפחתית. ילדים לא רשאים להתריס נגד אימם באופן כזה, הרי לו נשארת בעולם הקודם שלך והיית מחליטה להיות זמרת אופרה או משהו כזה, הם לא צריכים לכנות אותך בשמות כאלה, בעל לא אמור לאפשר מצב כזה.
ד. לכן צריך קודם לטפל הנושא הזוגי, לבד בשיחה זוגית או בעזרת גורם מקצועי.הרי מבחינת בעלך יש כאן עולם חדש של מושגים, כל הקשר הגופני עובר מהפך גדול,חייבים לדבר על זה.
אחרי שתהיה חזית מאוחדת של ההורים צריך לשקם את הסמכות ההורית, בדרך כלל עושים זאת על ידי הדרכה אישית או סדנאות הורים.
ה.ביחס לשאלות 1-3 זה לא קשור לנידה, אב ובן מותר תמיד אח – אסור תמיד.
4. אם בעלך נוגע בך שלא ברצונך אין לך עבירה,
גם הוא לא חייב כרת על נגיעה, אלא רק בקיום יחסים.
ה. הדבר החשוב ביותר הוא שתמצאי לך דמות תורנית שתדריך אותך,רבנית מדריכה או יועצת.
המון הצלחה!!
בברכה,
דני ארגמן