קשיים ומשבר אמוני

שלום לך יקרה!

לפני הכל שולחת לך חיבוק ענק. את מתארת תחושה כ"כ לא פשוטה, ומבין המילים אני שומעת אכזבה, תסכול, בדידות וכאב גדול. מי מאיתנו לא הרגיש אובד עצות לפעמים? זה קורה לטובים ביותר. לפני שאתייחס לנושא האמוני, חשוב לי שתזכרי שאת לא לבד בתוך הבלבול הזה.

את כרגע בלב המשבר, הדברים טריים וכואבים והתחושות חזקות. אבל אם תסתכלי סביבך תשימי לב שהמשבר האמוני משותף לכולם. לא על כולם רואים, וכמובן שכל אחד חווה אותו באופן אחר, אבל הוא קיים. זה לגמרי טבעי להרגיש קושי בקיום מצוות כשאת פגועה או כועסת על הקב"ה. התפילה היא התקשורת שלנו והמצוות הן ביטוי לברית שלנו עם ה', וכשאנחנו מרגישים לא בטוב עם הברית הזאת, היחס לתפילה ולמצוות הוא מורכב.

להיות דתי זה לא קל, זה נוגע בנוקודות עמוקות בנפש, מצריך הרבה כנות ודיוק שלנו מול עצמנו והרבה תעצומות.

מה שכן, זה גם בונה עוצמות. המשברים בונים אותנו. זה המשפט הכי מעצבן, מודה שאני כותבת אותו ואפילו בתוכי יש קצת התנגדות למשפט הזה. הייתי רוצה להגיד לך לעזוב את מה שלא נעים, להתעסק רק בדברים שמחים וכייפים וזהו. שתשמחי ותהני.

אבל אני באמת באמת מאמינה שזה לא הדבר הנכון. אנחנו חווים משברים בחיים, כל אחד בתחום שלו ובדרך שלו. וזה באמת מעורר כעס כלפי ה'. כי אם אתה אוהב אותי- למה אתה נותן לי לעבור את זה? אנחנו לא מתארים לעצמנו שאהבה יכולה להתבטא ביחס כזה. אני לגמרי איתך. יש סיטואציות שאני פונה לקב"ה באמת בחוסר הבנה, לא מבינה איך ולמה ומה המטרה של כל זה.

את מרגישה שבתוך עולם התורה מקטינים אותך, מתייחסים רק לדברים שאסור לך כאישה לעשות ונותנים לך להרגיש קטנה. את לא מבינה כמה מצער אותי לשמוע את זה. לא מגיע לך להרגיש קטנה, ולא מגיע לתורה שלנו שיקטינו נשים בשמה. יש הרבה דברים שאני לא מבינה עד הסוף, אבל אני כן בטוחה בכל ליבי שהקב"ה אוהב נשים, וגם אותך באופן אישי. על כל ציטוט של הדרת נשים או הקטנה וכד' אני יכולה לתת לך ציטוט נגדי על הגדלות והעוצמות שיש לאישה ביהדות. אני מזמינה אותך להתחבר לרבנים ורבניות שמעצימים אותך. ממליצה על מאמרים של אוריה מבורך באתר שלנו, וגם על מגזין פנימה והרבנית ימימה מזרחי. יש הרבה סגנונות, תחפשי משהו שמדבר אלייך וללב שלך.

בנוסף, את יכולה ללמוד חברותא על נושא שמדבר אלייך. ללמוד עם מדריכה או חברה ספר אמוני שהוא לאו דווקא סביב נשים בהלכה או משהו שקשה לך, אלא משהו נעים שיעשה לך טוב.

ומעבר לנושא האמוני- נסי לקחת את המשבר כהזדמנות לפתח את עצמך, לגדול ולראות מה עושה לך טוב. את יכולה להצטרף לקבוצת התנדבות חדשה, לפתח את עצמך במוזיקה ולהשקיע בכלי נגינה, להתאמן בחוג ספורט או ריקוד או כל דבר שעולה על רוחך.

שחר יקרה, אני מאמינה שעברת דברים לא קלים. ולא רק זה, את גם מרגישה שעברת אותם לבד, ושאפילו הקב"ה בעצמו כבר לא איתך. זה כואב מאוד.

אני רוצה לבקש ממך לתת לו מקום להיכנס. לתת בו עוד טיפת אמון, לחפש איפה הוא שולח לך משהו משמח, מגלגל לידייך חיזוק או הזדמנות חיובית.

ולא פחות חשוב, תנסי לתת גם מקום לאחרים להיכנס אלייך ולתמוך בך ברגעים של קושי. את יכולה לשתף חברה טובה, את ההורים או דמות חינוכית שאת מתחברת אליה. אולי תופתעי לגלות כמה את חשובה לאנשים שסביבך וכמה הם רוצים ויכולים לעזור. לפעמים כשיש לנו קושי, קשה לנו להיות פנויות לדברים אחרים. ואז באמת יכול להיווצר משבר: אמוני, רוחני, לימודי... כשילד רעב, קשה לו ללמוד. כשכואב לנו, קשה לנו לפעמים להתחבר לאמונה ולרעיונות גדולים. ולכן מגיע לנו להרגיש טוב יותר, ומשם יהיה קל יותר להחליט מה מתאים לנו מכל מיני בחינות.

אני שמחה שפנית אלינו, וכמובן שאת מוזמנת לפנות בשאלה נוספת או במוקד הטלפוני אם תרגישי צורך. אנחנו כאן בשבילך. זמינים גם בווטסאפ בכל ערב בשבילך, במספר 052-468-3927! מחכים לשמוע ממך.

מאחלת לך שתרגישי את הקב"ה מלווה אותך גם בתוך הקושי ושתמצאי בתוכך את העוצמות להתמודד עם כל האתגרים שבדרך.

מבינה לליבך ומעריכה מאוד! מקווה שהצלחתי להקל קצת,

עידית