שאלה
שלום.
אני בכיתה ט ולומדת באולפנא אקסטרנית, דבר שגורם ליותר מתח עם ההורים אך לדעתי זו בריחה לא להתמודד וכביכול לברוח לפנימיה.
עד עכשו היה לי קשר מאוד טוב עם ההורים שלי אך לאחרונה נפגעתי מאוד מחוסר ההתעניינות שלהם במצב הלימודי שלי וזה גרם לירידה שגרמה למעט כעס אצלם. פעם הייתי מייחסת ללימודים חשיבות עליונה אך עכשו אני מרגישה שיותר חשוב לי להתחבר לעצמי בנושאים לא בהכרח לימודיים. אז לאחרונה התחלתי להקפיד על 3 תפילות ביום. אני חוזרת ב4 ומ7 עד 8 נמצאת בביה"כ הסמוך. בשעות הפנויות אני לומדת וגם עוזרת לאמא שלי. עכשו יומיים לאחר שקיבלתי את התפילות על עצמי אבא שלי טס לחול ואמא שלי התחילה להתלונן על כך שאני לא עוזרת מספיק. אני נמצאת קצת בסניף והולכת לתפילה וכמעט כל שאר הזמן מוקדש לעזרה עם אחים שלי ולניקיון הבית. אבל היא לא מפסיקה להעיר כמה אני לא ולא ולא. וזה ממש מרגיז כי אני ממש לא עצלנית! שאלתי אותה אם היא רוצה שאני יפסיק ללכת לתפילה (אמנם קצת בעצבים...) והיא ענתה לי תשובה צינית של "לא אני לא יפריע לתפילה הקדושה שלך!" אמא שלי ממש עושה לי תחושה לא נעימה עם כל ההערות הפוגעות האלו וזה גורם לי ממש לצער היא לא סומכת עליי בכלל וזה מפריע לי מאוד ובנוסף היא גם לא מוכנה להקשיב לי שאני מנסה להסביר לה בדרך רגועה. עכשו כל זה ופתאום גם ירידה מתלמידה מצטיינת לתלמידה יותר לכיוון בינוני וזה גורם לי להיות עוד יותר מרוגזת ולפני כמה ימים ממש התפרצתי בצורה שאפילו אני נבהלתי מעצמי ומאז היחס שלה הפך להיות עוד יותר מזלזל וזה נורא קשה לי, עכשו אני מתלבטת אם אולי בכל זאת לעבור לפנימייה שתיהיה יותר טובה בשבילי גם מבחינה רוחנית אבל מצד שני היא גם לא תיהיה כל כך בחברה שאני יכולה להשפיע ולשפר בה. אני ממש מתלבטת וגם לא יודעת אם מבחינה הלכתית אני צריכה להפסיק עם מנחה וערבית ולהסתפק בתפילה אחת
תודה רבה!
תשובה
ב"ה,
שלום,
לכתחילה עדיף להתפלל שתי תפילות ביום, אבל אם קשה אפשר תפילה אחת ביום,
ובמצב שלך את יכולה להוריד את תפילות הערב באופן זמני עד שהמצב ירגע.
אבל הבעיה העקרית היא מערכת היחסים עם אמא שלך,
אני מבין שמאוד לא נעים לקבל הערות באופן תדיר, ויחס מזלזל,
יחד עם זאת צריך לנסות לשפר את האוירה, והשינוי צריך להתחיל ממך, צריך לזה עז וגבורה אבל כבר אמרו חכמים לפום צערא אגרא, השכר לפי המאמץ.
דבר ראשון צריך לדעת שעיקר כיבוד הורים הוא לא כמות העזרה ומספר המטלות שאת מבצעת אלא היחס, איך עושים זאת, האם כנטל וחובה שיש לעשות או כדבר נעים ונחשק, לפעמים דבר אחד שעושים מתוך יוזמה ורצון גורם נחת רוח יותר מעשר מטלות שנעשות כמצות אנשים מלומדה.
אני לא אומר שכך המצב אצלך, אני רק רוצה להדגיש שיש לבחון לא רק את הכמות אלא גם את הדרך שעושים את הדברים, והאם זה באמת יוצר קורת רוח להורים.
דבר שני, יתכן שאמא שלך קצת בלחץ רק מעצם העובדה שהיא לבד בבית והכל מוטל עליה, ולה אין את הפרווילגיה הזו לעזוב את הכל וללכת להתפלל או משהו כזה, וזה מוסיף לקושי, אולי תנסי להציע לה פעם אחד ללכת לאיזה מקום מרגיע, ואת תטפלי בילדים, ארוחה והשכבה וכד', זה יכול לשנות אווירה.
אבל אם אחרי כל ההשתדלות שלך את עדיין תקבלי הערות לא נעימות, אז צריך להכנס לכוננות ספיגה, לדעת שאת משתדלת אך לא תקבלי בסוף את היחס שאת מצפה לו, זה קשה אבל לפעמים בחיים יש מצבים כאלה, ומצות ה' לא תמיד קלות,
ובכלל כל המצב הזה הוא זמני, ובמשפחות הכי טובות יש שינויים באוירה.
בברכה,
דני ארגמן