מרגיש שאני מפסיד במלחמת היצר: אלוקים וויתר עלי?

שלום ע'.

אני לא מכיר מדי מקרוב את אלוקים, אבל לא התרשמתי שהוא מוותר כל כך בקלות על מי שהוא אוהב. ובאהבה שלו אלינו אין ספק. אתה לא הראשון שנלחם את המלחמה הזאת, לא היחיד, ובטח שלא האחרון. ולכן טוב שתדע שכולנו נלחמים כמוך, ולכולנו יש נפילות, וכולנו עדיין לא מוותרים על עצמנו, ובטח שאלוקים לא מוותר.

מלחמת היצר היא לא רק בתחום המיני. יש לנו הרבה יצרים: כסף, כוח, גאווה, אוכל, ועוד. ויש לנו הרבה נפילות. זה חלק טבעי מהאנושיות שלנו. לדעת את זה - זה כוח. מי שמצפה שלו או לאחרים לא יהיו נפילות, צפויות לו אכזבות רבות. אבל האמת היא שיש נפילות, וגם יהיו. תמיד. השאלה היא: האם אנחנו מאפשרים להן לדכא ולבאס אותנו, או שאנחנו מוכנים לקום ולהגיד - אוקי. לא התרשמנו. ממשיכים הלאה.

זה טבעי ליפול. בדרך כלל הנפילה היא לא העיקר. כלומר, רוב היום, רוב הזמן, אתה לא בנפילות. אתה עושה דברים שאתה כן מתכוון לעשות. קם בבוקר, מתפלל, אוכל, מדבר עם המשפחה, עם החברים, לומד, משחק... זה לא שאתה קם בבוקר (או בצהריים...), נופל, ואז נופל עוד קצת, שוכח לאכול, נופל, וככה כל היום. ולכן כדאי לשים לב לפרופורציות. כמה מצליחים, וכמה נופלים. ובד"כ הנפילה מהווה אחוזים מאוד קטנים מהזמן שלנו. משהו כמו 5% גג. אתה יכול לחשב בעצמך ולבדוק. ולכן אין סיבה לחשש או לפאניקה. וזאת גם הסיבה שאלוקים כן עוזר. אחרת היינו יכולים להיות הרבה יותר שקועים בנפילה. אבל לא. רוהב הזמן יש לנו כוחות להתמודד ולעשות את מה שהתכוונו. עצם זה שרוב הזמן אנחנו בהצלחה - זה הניצחון שלנו על היצר. ועצם זה שהרצון שלנו הוא לא ליפול - זה עוד ניצחון. כי יש תרבויות בעולם שאומרות - למה להתאפק? בוא נזרום! ואנחנו לא שם.

הדבר החשוב הוא לעשות הבחנה, הפרדה מאוד ברורה, בין מי שאתה לבין דברים שלפעמים יוצא לך לעשות. אתה - טוב. טוב מאוד. לפעמים יש נפילה. לפעמים לא מתאפקים. ומעשה הזה - הוא באמת לא כ"כ טוב. אבל הוא טבעי. הוא מגיע מיסוד מאוד טבעי בנפש. אם למשל היית מספר שאתה אוהב למשוך לחתולים בזנב - שם היינו רוצים אולי לברר מאיפה זה מגיע... אבל היצר המיני הוא מאוד טבעי, ולכן אין שום סיבה לדאגה.

היהדות מלמדת אותנו להכיר את היצרים שלנו, ולנסות לתת להם מקום מתאים. זה לא קורה בבת אחת. זה מחייב לימוד והתמדה וגם גדילה. אז דבר ראשון, הנה הכרנו את היצר. יש לו מקום. הכל בסדר. עכשיו אתה מנסה לתת לו מקום יותר מתאים. ליפול פחות. מאה אחוז. זאת בחירה מצוינת. איך עושים את זה? כמה טיפים מהירים:

1. די לשעמום

השעמום נוטה לסחוב אותנו למקומות שלא רצינו להגיע אליהם מלכתחילה. לפעמים יש לאנשים נטייה להגדיר מתי הם עושים כל מיני "משימות" (עבודות בבית, שיעורים, תפילות וכו'), אבל לא משאירים מקום מתוכנן לדברים הכיפיים. ואז כשמתפנה זמן, אנחנו נשארים בלי שום דבר לעשות. שווה להשקיע זמן בתכנון הזמן הפנוי. להכין לעצמך הרבה פעילויות שאתה אוהב ומתלהב לעשות. לבד או עם חברים, ביום או בלילה, במחשב או בחוץ. ככל שיהיה לך מראש מבחר, יהיה גם פחות שעמום, ופחות נפילות. אבל - עדיין יהיו נפילות! זה טבעי.

2. לא לרדת על עצמנו

הנפילה האמיתית היא לא הצפייה בתוכן לא צנוע או האוננות, אלא תחושות האשם והרגשות הקשים כלפי עצמנו. "איזה דפוק אני", "אוי ואבוי, זה ממש נורא", "מה נסגר איתי", וכו'. זה מאוד טבעי ליפול לתחושות ולאמירות האלה, אבל הן גרועות מאוד, ומחלישות אותנו באופן שמקשה עלינו להתמודד. ולכן חשוב לצאת מהנפילה בראש מורם! לומר: כן, זה היה. לא אידיאלי, לא נחמד - אבל היה. ומכאן אני ממשיך כרגיל. הולך להתפלל, לאכול, לשחק... אני לא נותן לנפילה ולקושי שמתלווה אליה לדכא אותי! ככל שתצליח להקפיד על זה, תמצא שיש לך בהמשך יותר כוחות להתמודד עם הנפילה.

3. לדבר על זה!

ואת זה אתה כבר עושה. מוזמן להמשיך לספר לנו איך אתה מרגיש ומה קורה. אתה לא לבד בהתמודדות עם הנושא ובכלל, עם קשיים. אתה יכול לכתוב לנו כאן באתר, וגם ב 052-468-3927 בטלפון או בווטסאפ.

בהצלחה!

אוהד