מציאות ודמיון ו,,, דיאטה

בס"ד

אדם בריא יודע מתי הוא מדמיין ומתי לא?
כמו שאדם בריא יודע מתי הוא רעב ומתי שבע. מה טעים לו ומה לא.

ברוך ה' שקיבלנו מה' כוחות אמיתים בתוכנו שעוזרים לנו לברר את האמת והשקר.

אבל,,, לפעמים השקר חוגג. אדם שבע אוכל עד כדי להתפקע. הוא נמשך אחרי התאוות של האוכל. הוא אוכל בלי גבול.
האם אין לו מדד לדעת מתי להפסיק?

יש אבל הוא לא פועל!
או שהוא פועל כל כך חלש שכבר לא שומעים אותו.
ואם שומעים אותו - לא מתחשבים בו.
בודאי שהוא לא מצליח לעצור את הבולמוס.

הדרך היא ללמד את האדם הזה לצום קצת. לאט לאט ללמוד להקשיב למציאות.
אם לא תלמד אותו ללכת בדרך החושים הבריאים שלו - המשקל שלו יכריע אותו. הוא יבין מהר או לאט שהדרך שלו מוטעה. זה לא אומר שהוא יצליח כל כך מהר להחזיר לעצמו את היכולת לפעול על פי החושים הבריאים. אבל לפחות הוא ידע שהוא בבעיה.

כאן הוא יצטרך עזרה לדעת איך לחזור להשתמש בחושים הבבריאים .
איך להקשיב להם?
איך להתחשב בהם?
איך לנווט את דרכו?

כך זה בערך ההולך אחרי דמיונות שוא - המציאות תכריע אותו.
החכמה של החיים היא לדעת מראש לאן אנחנו הולכים על מנת שהמציאות לא תכריע אותנו.
לכן דע לך שיש לאדם חושים בריאים והתורה עוזרת לנו להקשיב לחושים הבריאים שלנו. שלא נטעה כדלעיל.

מכאן אתה למד לא לזלזל במחשבותיך ולא להסחף אחריהם. בדוק אותם על פי התורה. וראה שהם עובדים יחד. אם לימוד התורה מביא אותך לעצב- משהו בלימוד שלך לא נכון. אולי הדרך אולי המקום אולי החברותא אולי הרב וכו'.
כי "תורה ה' תמימה - משיבת נפש"
אם מחשבותיך לא מתאימים לתורה - אתה נמצא בבולמוס של מחשבות.
התורה צריכה להיות נטועה בתוכנינו - וחיי עולם נטע בתוכינו.

אמן.