מצוות שלא לשמה

כתב הרמב"ם בהלכות תשובה פרק י
(א) אל יאמר אדם הריני עושה מצות התורה ועוסק בחכמתה כדי שאקבל כל הברכות הכתובות בה, או כדי שאזכה לחיי העולם הבא ואפרוש מן העבירות שהזהירה תורה מהן כדי שאנצל מן הקללות הכתובות בתורה או כדי שלא אכרת מחיי העולם הבא. אין ראוי לעבוד את ה' על הדרך הזה,,,,
(ב) העובד מאהבה עוסק בתורה ובמצות והולך בנתיבות החכמה לא מפני דבר בעולם ולא מפני יראת הרעה ולא כדי לירש הטובה אלא עושה האמת מפני שהוא אמת וסוף הטובה לבא בגללה. ומעלה זו היא מעלה גדולה מאד ואין כל חכם זוכה לה והיא מעלת אברהם אבינו שקראו הקב"ה אוהבו לפי שלא עבד אלא מאהבה והיא המעלה שצונו בה הקב"ה על ידי משה שנאמר ואהבת את ה' אלהיך ובזמן שיאהוב אדם את ה' אהבה הראויה מיד יעשה כל המצות מאהבה:
(ד) אמרו חכמים הראשונים שמא תאמר הריני למד תורה בשביל שאהיה עשיר, בשביל שאקרא רבי, בשביל שאקבל שכר בעולם הבא, תלמוד לומר "לאהבה את ה'" כל מה שאתם עושים לא תעשו אלא מאהבה ועוד אמרו חכמים במצותיו חפץ מאד ולא בשכר מצותיו וכן היו גדולי החכמים מצוים לנבוני תלמידיהם ומשכיליהם ביחוד אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב וכו' אלא מפני שהוא הרב ראוי לשמשו כלומר עבדו מאהבה:
ואעפ"כ חכמינו אמרו שיש ערך לעשות מצוות גם אם הם לא נעשות "לשמה". לעולם ילמד אדם תורה שלא לשמה ומתוך שלא לשמה יבוא לשמה. (רמב"ם יד החזקה – שם ובהלכות תלמוד תורה פרק ג).
וכתב בספר נפש החיים (שער ג - פרק ב מב)
"וכן האדם העוסק בתורת ה' אפילו שלא לשמה, אם כי ודאי שעדן אינו במדרגה הגבוה האמיתית, אמנם חלילה וחלילה לבזותו אפילו בלב, ואדרבה כל איש ישראל מחוייב גם לנהוג בו כבוד כמו שכתוב בשמאלה עושר וכבוד ודרשו רז"ל (שבת ס"ג) למשמאילים בה כו'. ובזוהר וישב קפ"ד ב' תורת ה' תמימה כו' כמה אית לון לבני נשא לאשתדלא באורייתא דכל מאן דאשתדל באורייתא להוי ליה חיים כו' ואפילו מאן דאשתדל באורייתא ולא אשתדל בה לשמה כדקא יאות זכי לאגר טב בעלמא דין ולא דיינינן ליה בההוא עלמא, ותא חזי כתיב אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד כו' בשמאלה עושר וכבוד אגר טב ושלוה אית ליה בהאי עלמא, הרי שאפילו האדם אשר עסקו בתורתו יתברך שלא לשמה כראוי אלא בשביל איזה פניה לגרמיה רק אם אינו לקנטור ח"ו אשר עליו אמרו רז"ל נוח לו שתהפך שלייתו על פניו, וכן אמרו (שם פ"ח ב') שנעשית לו סם המות ח"ו, הקדוש ברוך הוא קובע לו שכר טוב שמגיע לו עושר וכבוד ושלוה בהאי עלמא וגם לא דיינינן ליה בההוא עלמא על אותה המחשבה והפניה שכיון בה, וכל שכן אם אינו מכוין כלל לשום פניה לגרמיה הגם שאין כונתו לשמה דוקא היינו לשם התורה כמו שאכתוב לקמן בפרק ג' שער ד' בשם הרא"ש ז"ל, אלא עיקר עסקו בה בסתמא אשר כלשמה דמי, הרי עסק תורתו יקר מאד בעיניו יתברך יותר מכל המצות לשמה בקדושת וטהרת המחשבה כראוי".