שאלה
א. האם יש מצווה להלוות גם לעשיר? והאם יש סדר קדימויות?
ב. האם מותר להלוות בריבית?
ג.האם אפשר לתרום מ"מעשר כספים" לקרן שמגייסת כספים ע"מ לעזור לאנשים בשעת דחקם (לאו דוקא עניים) לערוך סעודות מצווה?
ד. האם צריכים להיות עדים נוכחים בזמן ההלוואה?
תשובה
א. גמילות חסדים, שהיא מעמודי העולם, מחייבת בין כלפי עניים ובין כלפי עשירים. המצוה "אם כסף תלוה" אינה רק להלוות לעני, אלא גם ל"את עמי" - לעשירים. אמנם כשאין לאדם די כדי להלוות לשניהם, קודמת המצוה להלוות לעני.
העני קודם, גם אם לגביו קיים חשש שמחמת דוחקו לא יעלה בידו לפרוע את ההלוואה. החושש להלוות מסיבה זו - עליו הכתוב אומר "השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל ...". מובטחים אנו מהקב"ה "אז תקרא ואני אענה" - אם לא יוכל העני לפרוע, הקב"ה ישלם את חובו.
ב. מצות ההלוואה היא הגדולה שבדרגות הצדקה, וגם אותה יש לקיים בשלימות ובסבר פנים יפות. לכן, גם אם נמצאו דרכים שעל פיהן ניתן להלוות בריבית (כגון: "היתר עיסקא"), את מצות ההלוואה ראוי לקיים במתן הלוואה בלא ריבית.
ג. מצוה להקים בכל קהילה ובכל בית-כנסת קרנות חסד להלוות לאנשים "בשעת דוחקם". ולאו דווקא לעני, אלא גם לעריכת סעודות כברית-מילה, בר-מצוה, חתונה וכיו"ב - כל זה בכלל "בשעת דוחקו" ואפשר לתרום לקרנות אלה מכספי מעשר כספים.
ד. אין להלוות לחברו כסף ללא שטר או ללא עדים. אם חותם הלווה על שיקים דחויים, הרי זה כמלוה בשטר, ומותר.