מסמך הו''ד

לשואל שלום רב,

אני מבין, שיש אנשים דתיים שיש להם בעיות של יצרים ותאוה למשכב זכור.
איני מבין את המושג של ארגון הו"ד. זה כמו שנעשה ארגון של מחללי שבת דתיים, מחללי שבת ודתיים אלו שני הפכים שלא ניתן לאמרם במשפט אחד.
אם אנו באים לעזור למישהו לשמור שבת עדיין לא שייך לארגן ´איגוד מחללי שבת´ ובודאי לא לקרוא להם דתיים כל זמן שהם מצהירים על עצמם כמחללי שבת.

אדם מסכן זקוק לעזרה, בד"כ העזרה צריכה להיות אישית ודיסקרטית, בפרט בעבירה או ביצרים אלו שאסור לאדם לפרסם את הבעיה שלו למי שלא הכרחי כפי שכותב הרמב"ם בהלכות תשובה שעבירות בין אדם למקום אין ראוי לפרסם.

חומרת איסור משכבי זכר
משכבי זכר הם מהעבירות החמורות ביותר בתורה, יותר מרצח וכד´. והרבה יותר מאכילה ביום כיפור וחמץ בפסח.
בגמרא עבירה זו נדונה יחד עם שוכב עם בהמה ומפתה קטנים (פדופיל וכד´). לצערי הרב החברה בישראל בשנים האחרונות עבירה זו להיתר. מה שהיה אסור מוחלט ופגם גדול לפני מספר שנים וכמובן פוטר מגיוס וכד´ כעת הוא סיבה לגאוה. בעוד שעל מפתה קטנים מדברים על סירוס בכח וכד´ (שגם זה אסור בהלכה). [כאן אני מדבר על הצד של ´בין אדם למקום´. ברור שבאיסורי ´בין אדם לחברו´ יש הבדל גדול בין מעשה בקטן לבין מעשה עם מבוגר בעל רצון עצמי שלכל היותר החוטא מסייע לו לעבור עבירה].
דבר זה נחשב ל´מעשה ארץ כנען´ ו´תועבות מצרים´, בגלל זה הכנענים נחותים מכל אומות העולם, והקב"ה גירש אותם מארץ ישראל שאינה סובלת מעשים כאלו. (ובכך זה חמור אפילו מחילול שבת).
בני ישראל אינם חשודים על מעשה זה ורק לכן מותר לגבר להתייחד עם גבר, מה שאין כן גוי.

התמודדות עם יצר
קושי התמודדות עם יצרים קיים אצל כל אדם. אצל רוב בני האדם זה יצר למין השני, ואצל מיעוטם זו בעיה כזו. ייצר המין באופן כללי בונה את העולם והוא סיבה וקושי שצריך להתגבר עליו ולכן ה´גבר´ נקרא כך כי עליו להתגבר על ייצרו. ברור לכולנו שייצר אינו מתיר לאנוס לא אשה ולא איש וכן הוא אינו מתיר שום עבירה.
כדי להתגבר על יצר העריות נתנה לנו התורה כמה איסורים כמו איסור נגיעה באשה, איסור הסתכלות באשה איסור ייחוד עם אשה, הסתכלות בבגדיה ועוד. אותם מסכנים להם יצר כלפי גבר צריכים לגדור את עצמם באותם איסורים כלפי גברים: איסור נגיעה איסור הסתכלות איסור ייחוד וכד´.

כדי לעזור להם צריך:
למעט בהליכה למקווה. לא ´ללחוץ´ לעשות זאת. בנות מקוואות גברים בצניעות יתירה כמו מקוואות נשים.
לפטור אנשים אלו משירות צבאי, לפחות קרבי, כי שם הם עלולים להזדקק למקלחות משותפות. אין ספק שאנשים אלו אינם צריכים ללכת לבריכה ציבורית וכד´.
לעודד אותם לעבוד במקומות גדולים בהם אין חשש ´ייחוד´ עם גברים.
לקיים קו קשר דיסקרטי לייעוץ להם ולבני משפחותיהם, בעיקר בהדרכה כיצד מתגברים על כך.
אולי להקים משרד שידוכין ויעוץ זוגי שיטפל באנשים אלו (כשם שיש משרדי שידוכים המתמחים בבעלי מוגבליות, גרושים, לחולים וכד´).
מובן שהיחס אליכם צריך להיות כמו לכל יהודי אחר, אנו אוהבים אותך, אתה מבניו של הקב"ה ומצד שני אנו מתרחקים ממעשיך האסור (חילול שבת וכד´)

על בסיס הדברים האלו אתה יכול לשלוח לי את המסמכים שברצונך שאקרא ואשתדל להתייחס, אם יהיה בכך צורך.
בברכה
דוד לוי

תגובת השואל
שלום לרב,

ראשית כל אני מוןפתעת לרעה מדבריך ואני מבקשת להגיב עליהם

א. ארגון הו"ד הינו ארגון אורתודוקסי שפועל בשת"פ עם רבנים ופסיכולוגים יראי שמים והארגון מחויב להלכה ולתורת ישראל ובשום אופן לא קורא להתיר את איסור מ"ז שעליו אסרה התורה
לכן אין ולא צריכה להיות לרב שום בעיה עם קיומו (כמו שאני בטוחה שאין לו בעיה עם עצת נפש לחילופין) אני חושבת שעליך לחזור בך מדבריך

ב. לגבי הייחוד - לא קיימת הלכה בנידון וכמדומני שגם הרב אוירבעך זצ"ל אמר זאת לתלמיד שלו לפני כמה עשורים וגם הרב אריאל התבטא כך
לעצם העניין - מה עלה בדעתו של הרב כאשר הוא כתב לפטור אותם משירות צבאי/ קרבי, אני לא מצליחה להבין זאת ואני עם כל הכבוד חושבת שהרב טועה ובגדול

ג. ארגון הו"ד מפנה את הבחורים לפסיכולוגים שומרי תו"מ תוך הדגשה על כך שכל אחד צריך לעשות מאמץ היכן שקשה לו ובוודאי לשמור שלא לעבור על האיסור
אני חושבת שהרב אם כבר צריך להביע תמיכה בכך

ד. הגישה של להשוות אותם למחללי שבת היא לא נכונה ולא דומה.
יש הבדל עצום בין מי שמחלל שבת שעושה זאת מתוך הכרה ובחירה שזה מה שברצונו לבין הבחורים הדתיים שלא בחרו בנטיה וחלקם הגדול גם אחרי טיפולים וייעוץ של שנים ארוכות ורבות לא מצליחים להשתנות ועושים את שביכולתם לא לעבור על איסורים.
ההשוואה שהרב עשה לא נכונה.

השואל ביקש הבהרות לתשובה ולהלן -
תשובה ע"פ בקשתך
אין אני מעונין להתאבק ואין אני רואה בנושא ענין תאורתי או נושא לפולמוס, ואלמלא בקשת בפירוש את תגובתי – לא הייתי כותבה.
ברור לי שיש, כפי שכתבתי בתחילת דברי, אחים עם קשיים. אני חש את מצוקות האדם ומבין לליבו ולקשייו (עד כמה שניתן).
לאלו הרוצים לצאת ממצבם אני מוכן לעזור כמו לכל יהודי הרוצה עזרה.

אשתדל לענות על הערותיך כמעט כסדרם:

´ייחוד´ – כוונתי שהנער המכיר בעצמו בחולשותיו יקיים בעצמו מצוות "קדושים תהיו" - קדש עצמך במותר לך. שהאדם יגזור על עצמו להתרחק מ´ייחוד´, כמו שכל אדם צריך להתרחק מנשים יותר ממה שתורה אסרה – כל אחד לפי מה שמכיר את עצמו. {לשון השו"ע בסימן כד: "לא נחשדו ישראל על משכב זכר ועל הבהמה, לפיכך אין איסור להתייחד עמהן, ואם נתרחק אפילו מיחוד זכר ובהמה, הרי זה משובח. ... ובדורות הללו שרבו הפריצים, יש להתרחק מלהתייחד עם הזכר"}.
בודאי שאיני חולק על השו"ע ולא רוצה להוסיף איסורים.

השירות בצה"ל – נראה לי שצריך לאפשר לנער הרוצה בכך להשתחרר או לעבור יחידה. כמו שבנות דתיות זכאיות להצהיר ולהשתחרר מהשירות, וגם במהלך השירות אם לא נח לה מבחינה דתית יש ועדה שהיא יכולה לפנות ולבקש לשנות מקום או להשתחרר.
אדגים את הקשיים בכמה דוגמאות:
א. בעת שכיבה ממושכת של מארב בלבנון – מה חש ומה עובר על הנער הזה? האם זה הוגן לדרוש ממנו להתרכז במשימה ולהתעלם מהקשיים כל זמן שיש אחרים שיכולים לעשות זאת בפחות קשיים.
ב. בימינו מקובל, לשמור כמעט על לילה עם אותו בן זוג. ברור שלנער כזה עלולים להוצר קשיים מיוחדים בכך.
ג. החיים באהל סיירים וכד´ הם צמודים ולא קלים. בן רגיל יכול לספר לחבריו על קשייו ויגלו הבנה. במקרה הנדון כאן יהיה קשה לחברו לאהל לקבל את קשייו לא מפני ש´אינו נורמלי´ ´מנודה´ וכד´ אלא מפני ש´וידויו´ לחבר הוא בעצם איום מסוים על החבר.
ד. כמה פעמים שוחחו איתי קצינים בכירים על קושי להתמודד בקשר לפקידת הלשכה שלהם, דברים דומים עלולים לקרות כאן.

הדוגמא של חילול שבת – את ההשוואה ל´חילול שבת´ עשה ריבונו של עולם בתורתו בכך שהשווה את העונש למי שעובר במזיד ובהתראה על חילול שבת לעונש למי שעובר על איסור משכבי זכור (סקילה).
גם בצד המעשי, יש בשני המקרים התמודדות קשה, לעיתים מוצלחת ולעיתים לא. יש יהודים שאינם שומרים שבת רק בגלל שאינם מסוגלים להימנע מעישון במשך יממה (ולעיתים אפילו לא במשך שעה). יש גם כאלו שכל השבת היא בשבילם יום ייסורים (בעיקר גופניים), משעות הצהרים ועד צאת השבת הם רק סופרים את הדקות ומגייסים את כל כוחות נפשם להתגבר על איסור הדלקת האש.

קיום ארגון מוכר – מי שפנה אלי בשאלה כנראה רצה את תגובתי. ולכן כתבתי לפי עניות דעתי מתוך התורה שלמדתי ולפי הכרתי את המציאות. (ולפי ניסיונותי לעזור להם)
בברכה ובהצלחה
דוד לוי

שתי הערות כלליות – (דברים שחשבתי שמיותר לכתוב)
1. בדרך כלל אסור לבייש יהודי על איסורים שהוא עובר ובודאי לא על איסורים ´בין אדם למקום´.
2. בדברים צנועים הצניעות יפה ולכן לדעתי כל עזרה צריכה להיות אישית ולא קבוצתית.

לבקשת השואל התייחסות נוספת

בתשובתי הראשונה הגבתי למסמך בכוונה בדרך הכלל כי לדעתי כך נכון לענות.
לבקשתך אוסיף כמה התייחסויות. יש בכתוב כאן דברים פשוטים ´בין אדם לחברו´, שאין צורך לומר אותם, יחד עם דברים הנוגדים את ההלכה ואת ההנהגה {בבואנו לפרסם ´מסמך´ ההנהגה היא חלק חשוב ביותר בענין} (לגבי ההתיחסות לגוף אחר – אסור לי להתייחס בלי לשמוע את הצד השני).
1. דברי בין אדם לחברו ובין אדם למקום הכתובים כאן אינם צריכים ´מסמך´. הזכרתם זה בבחינת כל המוסיף גורע שכאילו היתה הווה אמינא להתיר לשון הרע וכד´ ח"ו.
2. הרעיון להציע לבחור שלא להתחתן סותר בפירוש את הכתוב בתורה. לפטור מנישואין וממצות פריה ורביה כי "מסוגלות להתחתן כוללת בתוכה לא רק מוכנות ל"פרו ורבו" אלא כשירות למערכת יחסים תקינה ומוסרית" קביעה זו היא ביטול מצוה מהתורה ואינה בכח של חכמים ואפילו לא נביא. מעבר לכך מבחינה ציבורית עם הכלל הזה רבים, החושבים את עצמם ל´נאורים´ ימנעו מאחרים להתחתן (אולי לפי זה יגבילו גם את מספר הילדים במשפחה ח"ו). לחיי זוגיות – יש בעם ישראל הרבה יהודים שאינם מקיימים מצוה זו או אחרת מסיבות שונות אולם לא מצאנו לכך כל היתר. כבר היה בעולם מי שרצה לפטור אותנו מקיום מצוות (כולן או חלקם) ואפילו בעם ישראל: חזקיה המלך החליט למען הצלת כלל ישראל שלא לקיים מצות פריה ורביה בידיעה ברורה שבנו יחטיא את כל ישראל ויגרום לחורבן בית המקדש ולגלות. הקב"ה שלח אליו את ישעיה הנביא שיודיע לו שאין לו, לחזקיהו, חלק לא בעולם הזה ולא בעולם הבא בגלל שלא קיים פריה ורביה. זאת למרות שחזקיה המלך היה מגדולי התורה ומגדולי מעמידי התורה ומפיציה בכל ישראל – על אי קיום המצווה מתוך כוונה טובה אין לו חלק גם בעולם הבא. לסיכום אין דבר כזה נשוי לכלל ישראל".
3. האיסור אינו רק על מ"ז עצמו אלא גם על כל מה שמסביב: ברור מדעת השו"ע שאדם בעל יצרים כאלו אסור לו להתייחד, ובודאי לא לגור בפרטיות (מסכת קידושין פא-פב) ואפילו מגע רגיל כדאי למנוע בדומה לנגיעת גבר באשה. מה´מסמך´ עולה תחושה, גם אם לא התכוונו לכך כותביו, שדברים שאינם גופו של מעשה הם אינם אסורים או לא כל כך אסורים – ולא היא. גם אשה עם אשה הוא איסור חמור בין אם מקורו מדרבנן ובין אם מהתורה.
4. לגבי השארת אדם במסגרות חינוכיות – כמו בכל מקרה השיקול צריך להיות תמיד האם יש חשש נזק לשאר החיים באותה מסגרת. כאן על המחנך לראות בכל תלמידיו בנים, ולשקול מתי הוא מפריד בין האחים ומתי לא, כאשר ´בעל הנטיה´ הוא אחד מבניו.
כפי שכתבתי, בסוף תגובתי הקודמת, לדעתי אסור לתת לכך הדרכה קולקטיבית, ואולי גם לא לעשות ´קבוצות תמיכה´. ובכלל מדרכי הצניעות למעט, ככל שניתן, מלדבר על הדברים שהצניעות יפה להם ובודאי בתחומים בהם יש יצרים וממילא גם ´יצר´ להקל ולהתיר איסורי דרבנן ושאר הנהגות קדושה.

*****

תשובתי ערב חג מתן תורה תשס"ט
(בעקבות בקשה נוספת להתיחסות)

בחיים הציבוריים שלנו, לצערי הרב, מדגישים מאד את ה'משיכה' ו'אהבה' לבן הזוג לפני החתונה. בדורות קודמים ולעיתים עדיין בדורנו מתחתנים אנשים משיקולים אחרים לגמרי כמו כסף, מעמד, ביטחון כלכלי, יחסים בין מדינות וכד'.
מעולם לא הוכח שנישואים אלו פחות טובים, ואולי גם להיפך.

הצעתי לפתור את הבעיה העיקרית - הקמת בית בישראל - ומתוך כך גם שאר הבעיות יקטנו:
לצורך כך צריך לחתן ביחד איש ואשה שאין להם משיכה לבני המין השני. הם יקימו מפעל משותף את משפחתם. יהיו בקשר אינטימי רק במינימום הנדרש [פעם בשנתיים-שלוש ביום המתאים] הם יוכלו לגדל ילדים אשר להם, הילדים יהיו שני הורים, הם יראו וירגישו נורמליים בהחלט (עדיין רוב הזוגות אינם מפגינים את משיכתם ההדדית לעיני ילדיהם) וכך יבוא לציון ולהם גואל.

ובהערה נוספת – המכתב שלך רצוף אמירות מה הרבנים צריכים לעשות, הדרך הנכונה היא שאנשים או גוף אומרים מה הם צריכים לעשות. אם תשקיעו בפתרון אמיתי, במקום במחלוקת על האחרים ורצון לברר את ההבדלים ביניכם - עצם קיום הפתרון יקרין וירגיע גם את הצעירים יותר, בידיעה שיש לעתיד בפניהם.
בברכת חג שמח
דוד לוי