שאלה
שלום הרב,
למדתי עם חברה את משנה ה מפרק א במסכת אבות ולא ככ הבנתי את המשפט הזה, "ואל תרבה שיחה עם האשה. באשתו אמרו..."
אני מבינה ומסכימה מאוד עם זה שאסור לגבר להרבות של שטות והנאה עם סתם אשה, אך עם אשתו יש בעיה? אם כן מהי? ולמה?
הרי זה יוצר את הקשר בין בני זוג...
תודה רבה.
תשובה
שלום וברכה
זו שאלה המטרידה רבים, ונאמרו בה תשובות שונות.
אכתוב את שנראה לי ואת ההוכחה החזקה לפירוש זה:
למסכת אבות במשנה יש מעין תוספתא, שהיא קובץ תנאי ענק סביב המשניות.
וכך זה מופיע שם:
מסכתות קטנות מסכת אבות דרבי נתן נוסחא א פרק ז
"דבר אחר אל תרבה שיחה עם האשה, כיצד ?
בזמן שאדם בא לבית המדרש, ולא היו נוהגין בו כבוד, או שערער עם חברו, אל ילך ויאמר לאשתו: כך וכך ערערתי עם חבירי, כך וכך אמר לי, כך וכך אמרתי לו, מפני שבוזה את עצמו ובוזה את אשתו ובוזה את חברו.
ואשתו שהיתה נוהגת בו כבוד עומדת ומשחקת עליו.
כיון ששמע חברו אמר אוי לי דברים שבינו לביני הלך ושחן לאשתו ונמצא אותו האיש בוזה את עצמו בוזה את אשתו בוזה את חבירו":
זו לא אפולוגטיקה, שכן זה המקור עצמו. לאור זה, המינוח "שיחה" אינו מתייחס לשיחות זוגיות הרצויות מאוד, ואנו מוצאים הלכות רבות לגבי ריצוי זוגי וכדו', אלא מדובר ב"שיחת קיטורים". המשנה אכן ממליצה לא לשוחח שיחת קיטורים - לא עם נשים אחרות בוודאי, ואפילו לא עם אשתך, שכן התוצאות של שיחות אלה הן רעות, בין לזוגיות ובין ליחסים עם אחרים.
כל טוב