שאלה
כתוב " עיר שאין בה אלא עשרה ואחד מהם רוצה לצאת בימים הנוראים כופין אותו או להישאר או להשכיר אחר במקומו.... " (בני ציון הלכות ברכות השחר סימן נה)
שאלותיי .
1. האם מדובר דוקא בימים נוראים או בכל השנה?
2. האם מדובר כאשר יש מניין יחיד בעיר זו ואין מניינים אחרים?
או חיוב זה חל גם לגבי בית כנסת יחיד בשכונה הנמצאת בעיר שיש בה הרבה בתי כנסיות אך הם מרוחקים רבע שעה הליכה מבית כנסת עליו מדובר, בו רוצים להקים מניין ויש עשרה אנשים בלבד?
תשובה
בס"ד
שלום רב,
כתוב בקיצור שלחן ערוך: כופין בני העיר זה את זה לבנות בית הכנסת או בית המדרש ולקנות ספרים ללמוד בהם. ובמקום שאין מנין תמיד, כופין זה את זה בקנסות,
שיבואו תמיד למנין ולא יתבטל התמיד. ואפילו הלומדים, שעל ידי זה יתבטלו מלימודם, כופין אותם שיבואו למנין, דזמן תורה לחוד וזמן תפלה
לחוד.
קיצור שולחן ערוך סימן יב סעיף טו
מהדברים משתמע בפרוש שלא מדובר רק בימים נוראים אלא בכל השנה.
מאידך משתמע שאין הכוונה בכל בית כנסת אלא במקום מרכזי שכל בני הסביבה יוכלו להתפלל בו. היום אפשר היה להגדיר שבכל שכונה תהיה תפילה במניין.