למה נוהגים במנהגי אבלות בשלושת השבועות בכזאת חומרה?

שלום לך.

ראשית, אני מוכרח לומר שאני שמח מאוד מהשאלה שלך. מעבר לכנות שלה, היא מעידה על רצון טוב וחשוב לדעת את הסיבות לכל מנהג והלכה שאנו מקיימים במעגל השנה. יישר כח!

לפני שאענה לך, חשוב לי לציין דבר חשוב. ההלכה האומרת שאסור להתאבל יותר מדי נאמרה בעניין אבלות על המת. הרי כל המתאבל על המת יותר מדי מראה בעצמו שאינו מאמין שהשם מנהיג את עולמו בדין ולטובה, והוא מראה סוג של ייאוש מתחיית המתים, וכביכול החידלון הוא הכח החזק ביותר. דבר שאינו נכון לפי היהדות. לעומת זאת, האבלות על החורבן היא אבלות שנמשכת כל השנה (ואולי צריך לומר – כל השנים). וכך גם מופיעים בשולחן ערוך (חלק או''ח, סימן תקס) דברים שאנו צריכים לעשות כדי לזכור את החורבן, בלי קשר לימי בין המצרים, כמו להשאיר חלק לא מסוייד בקיר בגודל אמה על אמה, שבירת הכוס בשעת החופה, איסור שמיעת מוזיקה (תוך כדי שתיית יין או אלכוהול) ועוד.

אחרי שהסברנו שיש לנהוג במנהגי אבלות על חורבן בית המקדש כל השנה, נסביר גם למה:

מה הפסדנו?

בית המקדש, שעל חורבנו אנו אבלים עד היום, היווה חיבור ישיר בין הקדוש ברוך לעם ישראל. זאת אומרת שהרגשנו את נוכחות הקב"ה בכל רגע מחיינו – אם על ידי הנבואה ששרתה על הצדיקים, ע"י רוח הקודש ששרתה על החכמים, ע"י השמחה ששרתה על הכוהנים והלוויים בפרט בשעת הקרבת קורבן התמיד, בשמחת בית השואבה, בזמן שהתפללנו לקב"ה ועוד. הרגשנו את הטהרה – של חיים ללא חטא – כאשר קורבן התמיד של שחר היה מכפר על העבירות של הלילה, וקורבן התמיד של בין הערביים היה מכפר על העבירות של היום, כפי שמופיע במדרש רבה (על במדבר, פרשה כא): "אמר רבי יהודה ברבי סימון: מעולם לא היה אדם בירושלים ובידו עוון". הרגשנו את אותה תחושה של טהרה גם כשהכהן הגדול היה יוצא מקודש הקודשים, וכולנו היינו מלווים אותו לביתו בשמחה ובריקודים בצאת יום הכיפורים. וכך אומרת הגמרא (ברכות לב ע"ב): "וא"ר אלעזר מיום שחרב בית המקדש ננעלו שערי תפילה.... וא"ר אלעזר מיום שחרב בית המקדש נפסקה חומת ברזל בין ישראל לאביהם". אכן, את חומת הברזל אנו מרגישים עד היום...

האם אנו יכולים להרגיש את אותה ידיעה ברורה של האדם המתפלל, שיודע שתפילתו עושה את דרכה הישר לכיסא הכבוד, בלי שתיתקל בשערים נעולים? כמה צרות וייסורים, אסונות ותלאות היו יכולים להימנע אילו תפילתנו הייתה נשמעת ומתקבלת תמיד?

האם אנו יכולים להרגיש את אותה הרגשה של אדם שהולך לנביא, כדי לשטוח בפניו את בעיותיו ואת קשייו, כדי לשמוע מה הקב"ה רוצה ממנו? כמה מחלוקות, טעויות ושגיאות היו נחסכות או נמנעות אילו הנביא היה מוסר לנו מפי הקב"ה, בכבודו ובעצמו, את הדרך הנכונה ואת המעשה אשר נעשה?

האם אנו יכולים להרגיש את מתיקות וערבות התורה, את עומק ההבנה, ובכלל את התורה בתפארתה ובעוצמתה בזמן שהיה בית המקדש קיים?

אם כן, כל הטרדות, האסונות, הקשיים היום יומיים, שאולי כבר התרגלנו לחיות איתם, כולם נובעים ממצבנו כיום ללא בית מקדש, וללא קרבת אלוהים.

חשבון נפש

עיקר מנהגי האבלות הם לא הצער על החורבן, אלא התבוננות על התהליכים שגרמו לחורבן. הצומות ומנהגי האבלות באים להזכיר לנו את אותם עוונות ואותם התנהגויות שגרמו לחורבן, והם קוראים לנו לעשות חשבון נפש, לבדוק היכן טעינו שעד היום לא נבנה בית המקדש? שהרי אמרו חז"ל (ירושלמי, יומא, פרק א, הלכה א): "כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו נחרב בימיו". זאת אומרת שככל הנראה, אם בית המקדש היה קיים בימינו – הוא היה נחרב. ייתכן מאותם סיבות שבגללם הוא נחרב בעבר (שנאת חינם, מחלוקות עם מי שלא חושב כמוך וכו'). מנהגי האבלות באו בדיוק בשביל לחשוב על כך. מה אנחנו עדיין לא עושים בסדר? מה עדיין לא תיקנו? שאלתי פעם רב חרדי: "נניח שמחר בבוקר נגלה שהחילונים לא קיימים (או חזרו בתשובה). כולם דתיים או חרדים. האם המשיח יגיע לדעתך?" היה לו קשה לענות לי בוודאות שהמשיח אכן יגיע....

התכלית – לייחל לבניית בית המקדש

לאחר שאמרנו את כל זה, נסיים בנימה אופטימית. בכל שנות הגלות הקשות, ידענו שכל הייסורים והתלאות נועדו אך ורק לתכלית אחת – לדעת שהקב"ה הוא המשגיח על עמו ישראל. וזכינו לראות זאת בעקבתא דמשיחא – בוועידת סן רמו, ובהצהרת בלפור שקדמה לה. זכינו לראות זאת באתחלתא דגאולה – בהקמת מדינת ישראל, בקיבוץ הגלויות, ובקיום דברי הנביאים. ונזכה לראות זאת גם בגאולה השלימה – בבניית בית המקדש ובביאת משיח צדקנו, כפי שכותב הרמב"ם (הלכות מלכים ומלחמות, פרק יב, ה): "ובאותו הזמן (של ימות המשיח) לא יהיה שם לא רעב ולא מלחמה ולא קנאה ותחרות, שהטובה תהיה מושפעת הרבה וכל המעדנים מצויין כעפר, ולא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את השם בלבד, ולפיכך יהיו ישראל חכמים גדולים ויודעים דברים הסתומים, וישיגו דעת בוראם כפי כח האדם שנאמר כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים".

שנזכה שיראו עיננו וישמח ליבנו ויגל ליבנו, בבניין בית המקדש במהרה בימינו אמן!

בהצלחה!

אבי