שאלה
קודם כל, אני מסורתי. מקווה שזה בסדר.
יש מיתוסים בתנ"ך ובפרט בתורה - סיפור תיבת נוח, סיפור יונה הנביא ועוד; אי אפשר להתעלם מזה. רוב - אם לא כל - חוקרי המקרא מסכימים שהמיתוסים האלה הם סיפורים שהיו נפוצים אצל עמי האזור לפני אלפי שנים.
אני אישית לא רואה בעיה בכך שהתורה היא לא מאלוקים, אלא נכתבה ע"י בני-אדם.
אבל מה עם היהדות -
1. איך זה מסתדר עם הדעה שהתורה היא מאלוקים?
2. האם לדעתך אפשר להמשיך להאמין בלי לחשוב שהתורה היא מאלוקים?
תודה :).
תשובה
בס"ד
שלום רב,
אפשר להאמין בלי לחשוב שהתורה היא מאלוקים, אבל זו לא האמונה היהודית. לפי היהדות מי שלא מאמין באלוקים שנתן תורה לעמ"י הוא כופר.
המיתוסים הקדמונים שיש בהם דמיון לאירועי התנ"ך אינם סותרים את האמונה שהתורה מאלוקים, אדרבא, הם מחזקים את האמונה שהתורה היא מאלוקים.
צריך להבדיל בין עובדות ובין השערות. יש שתי עובדות:
מצד אחד, בתנ"ך מסופר על המבול, על מגדל בבל וכד'.
מצד שני, הגרעין של סיפורים אלו בשילוב תיאורים אליליים מופיע בתרבויות מקומיות. אלו המיתוסים שאתה מזכיר.
אל שתי עובדות אלו אנחנו מסכימים.
'חוקרי המקרא' שציינת מציעים לעובדות אלו פרשנות שמסתמכת על הנחות מסוימות, הנחות שלא הוכחו מעולם. ההנחה הראשונית של 'חוקרי המקרא' שהדברים הללו לא באמת קרו - אלו המצאות. לכן הם טוענים שהדמיונות הללו נוצרו בעולם האלילי והמקרא העתיק אותם משם.
אבל אם נטען שהדברים הללו אינם המצאה, האירועים הללו באמת התרחשו אי פעם, אזי כל הטענות של חוקרי המקרא מופרכות.
אני בטוח שהאירועים הללו באמת התרחשו: באמת היה מבול ובאמת היה מגדל בבל. באמת היה איש בשם יונה שיצא לנינווה... כל העובדות שהמקרא מתאר באמת היו.
באשר למיתוסים הקדמונים? מה פשוט יותר מלהבין שאם היה באמת מבול והיה באמת מגדל בבל ויונה הנביא, האירועים הללו והדמויות הללו השאירו רושם גם על עמים אחרים שחיו בתקופה העתיקה.
באופן טבעי גם הם מספרים את הסיפורים - על המבול ועל מגדל בבל ועל יונה הנביא...
הם כמובן לא יספרו זאת במושגים של אמונה בא-ל אחד, מפני שאין להם אמונה כזאת. לכן הם ישבצו בתוך הסיפור שלהם את האלילים המוכרים להם, הם יתארו את האירועים הללו כמיתוסים אליליים לפי התרבות המקובלת אצלם.
אם תבדוק היטב תגלה שיש חוקרי מקרא שכן מבינים את המרחק הרב שבין התנ"ך ובין המיתוס. דווקא בתוך הדמיון הבסיסי, בולט הפער העצום שבין התיאור האלילי ובין התיאור המקראי שמייחס הכל לא-ל האחד. התנ"ך מבקש להרחיק את עם ישראל מהמיתוסים שהסביבה שלו רוויה בהם. התנ"ך שנלחם נגד האלילות נלחם גם נגד המיתוס.
יש במקרא דוגמאות למושגים שהעולם הקדמון ראה בהם אלילים והמקרא מזכיר אותם דווקא כדי לומר את ההפך: אחת הדוגמאות הבולטות אלו ה-'תנינים' שנזכרים במספר מקומות במקרא (עובדי האלילים יחסו למפלצות המים הללו כוחות אלוהיים) המקרא מדגיש שהם נבראו על ידי ד' ואין להם שום מעמד אלוהי.
דוגמה נוספת: פרעה מלך מצרים שראה עצמו אלהים והמקרא מתאר איך הוא מוכה על ידי משה עד שנאלץ להיכנע לדרישות ד'.