לעזוב את האולפנא - למרות מה שאמא חושבת?

שלום אסתר.

תיארת מאוד בפירוט את הלבטים שלך, ואת הקושי להסביר אפילו לעצמך את ההרגשה. קשה להיות בין הציפיות והרצונות של עצמך לבין אלה של אחרים, בטח כאשר מדובר באמא שלך שאת אוהבת ומעריכה. עצם העובדה שאת מצליחה לבטא את עצמך באופן הברור הזה, היא נקודת פתיחה מצוינת. בואי ננסה לחשוב קצת ביחד על המצב, ומה אפשר לעשות איתו.

ככל שאנחנו גדלים ומתבגרים, ההחלטות שאנחנו מקבלים הופכות יותר "שלנו" ופחות של אחרים, כמו ההורים שלנו, מחנכים, ואחרים. ועדיין, לא תמיד הן נשארות החלטות "רק שלנו". במקרים רבים אנחנו דווקא רוצים לערב אנשים אחרים בהחלטה, ולא לקבל אותה לבד. וכאן את מתארת מצב שבו לפני כמה שנים סמכת על אמא שתקבל עבורך החלטה טובה, ונתת לזה הזדמנות. כעת את מרגישה שזה פחות נכון ונוח עבורך, וגם היא מצידה סומכת עלייך יותר ו"זורמת" איתך. וכל זה לכאורה ממש מצוין וטבעי ומתאים לתהליך ההתבגרות המתמשך שאת עוברת.

וכאן אפשר לעצור ולשאול: יכול להיות שהיא משחררת אותך, אבל את קצת לא משחררת אותה, מצידך? את עדיין רוצה שהיא תהיה מרוצה לחלוטין מכל החלטה שלך, אבל האמת היא שזה אולי לא תמיד יתאפשר. אולי הטעם שלך בבגדים יהיה בהמשך שונה משלה (או אולי כבר עכשיו)?. אולי יהיו לכן תחביבים אחרים? יכול להיות שאת תרצי ללכת לשרות לאומי במקום מסוים והיא תעדיף מקום אחר? רוב הסיכויים שבחלק מהמקרים לא תהיה ביניכן התאמה מושלמת - וזה מאוד סביר והגיוני. ואת שואלת בצדק – איך מגשרים על הפער בלי לקלקל את היחסים? איך בכל זאת לקבל את ההחלטה?

1. להתייעץ. לדבר. לשתף. כתבת שאת כבר עושה את זה, וזה מצוין! אולי את יכולה לעשות את זה גם עם אמא בעצמה. לא בקטע של לבקש רשות, אלא לשבת איתה עם זמן פנוי, ולשוב יחד איתה על האפשרויות. לשתף אותה בהתלבטות שלך, ולא לנסות להבין מה היא חושבת מבחינת הדעה שלה מלכתחילה. כלומר לא מה היא הייתה רוצה שתעשי, אלא איך היא יכולה לעזור לך להחליט, לתמוך בך בתהליך קבלת ההחלטה.

2. לבדוק אפשרויות. יש המון סוגים של אולפנות (וגם בתי ספר דתיים שלא מגדירים את עצמם "אולפנות"), עם יחס משתנה לצניעות, ללימודי חול, ולמיליון דברים אחרים. המגוון ממש עצום. מאוד ייתכן שאי שם נמצא מקום שיכול מאוד להתאים לך ולציפיות שלך, ובמידה רבה אולי גם לציפיות של אמא שלך. מקום שייתן מרחב שבו תוכלי להתחבר לנושאים כמו צניעות "מהלב", כפי שאת אומרת. האם כבר בדקתן כמה מקומות ספציפיים שתוכלי לעבור אליהם? אפשר להיעזר לשם כך ביועצות החינוכיות ובעוד גורמים מקצועיים באולפנא שלך ובאולפנות האחרות. אולי בירור מעמיק בין מקומות ספציפיים, ולא בין האולפנא הנוכחית לבין "בית ספר חילוני" כלשהו, תקל עלייך לקבל החלטה שתהיי יותר שלמה איתה. זו גם לא חייבת להיות החלטה "לעולם ועד": אם לא יהיה מוצלח, את יכולה לעבור שוב, או לחזור לאולפנא הנוכחית. זה אולי לא הכי אידיאלי בעולם לעבור כך בתי ספר, אבל זה אפשרי.

3. להיות צנועה בדרכך – מחוץ לאולפנא. כמו בתי ספר אחרים, גם באולפנא שלך יש מסגרת, כללים, ודרכים להקפיד עליהם. יכול להיות שסוג הכללים או אופן ההקפדה הוא לא המתאים ביותר מבחינתך. יחד עם זאת, לא בטוח שבמקום אחר לא תיתקלי במשהו אחר במסגרת שיפריע לך. גם בבי"ס חילוני יש כללים ותקנות, ואולי במקום שיש בו יתרון אחד – יהיה חיסרון אחר. הצניעות עצמה היא מהות פנימית שאת מתחברת אליה בדרכך. הצניעות "של האולפנא" מתבטאת בכללית ותקנות, אבל זה לא משנה את היחס הפנימי שלך לצניעות. את היחס הזה את יכולה לפתח בלי קשר לאולפנא: בלימוד, בהעמקה, בבירור עם עצמך, עם חברות טובות ואולי גם עם אמא. האולפנא יכולה להקפיד על הכללים, אבל לא להחליט מה תהיה הגישה הפנימית שלך לערך ולמהות של הצניעות כשלעצמה.

זה קצת כמו שהבחור הצעיר בגיל 18 מאוד רוצה לתרום למדינה ולשרת לצבא, אלא שבמקרה הוא בכלל לא אוהב צבע ירוק זית, ומסתבר שזה מה שצריכים ללבוש כל הזמן! והבד גם די לא נוח ומגרד. ואלה המדים הרשמיים. המהות של שירות בצבא ותרומה למדינה לא מתחילה ונגמרת בצבע הכומתה או הבד המגרד. זה רק היבט אחד של העניין. המסגרת מגבילה אותו, אבל גם מאפשרת לו לממש את עצמו בהרבה דרכים אחרות.

4. ביטחון. את מתארת חוויה של התמודדות עם ספקות. האם כך? האם אחרת? מה יהיה בעתיד? מי צודקת? בלי קשר לנושא של ההתלבטות, קשה לחיות בתוך ענן של ספק שמכרסם. ולכן טוב להתייעץ, טוב לבדוק אפשרויות, טוב לשתף אחרים ולהיעזר בהם. אבל יחד עם זאת, טוב גם לגבש תחושת ביטחון בהחלטות שאנחנו מקבלים. הביטחון הזה מורכב מ 3 דברים:

- ביטחון בקב"ה. אנחנו כל הזמן מבטאים בתפילה ביטחון שהוא מנחה אותנו, משגיח עלינו ומוביל אותנו בדרכים ישרות. אבל לא מספיק רק להגיד את זה בתפילה, אלא גם להאמין בזה. ההרגשה הזאת של השגחה פרטית יכולה לתת לנו תחושה של קצת יותר שלווה וביטחון, וכך הרבה יותר נוח ונעים להתמודד עם הקשיים ואי הוודאות.

- ביטחון בעצמנו. ההתבגרות היא תהליך, ואת כבר עברת כמה שלבים בתהליך הזה. עדיין לא סיימת אבל את כבר לא בהתחלה. בכל שלב שעובר אנחנו מנסים לחוות יותר ביטחון כשאנחנו מקבלים יותר סמכות, יותר אחריות, וגם לוקחים קצת יותר סיכונים – כי אנחנו אלה שמחליטים. זה טבעי לחשוש ולהסס, אבל כך אנחנו יכולים לחפש ולמצוא בתוכנו את הביטחון הפנימי, ולומדים עם הזמן לחזק את עצמנו ולסמוך על עצמנו. לשם כך את יכולה למשל לבחון שוב החלטות טובות שעשית בשנה שנתיים האחרונות, ולהזכיר לעצמך באופן הזה שאת יכולה וגם צריכה לסמוך על עצמך.

- ביטחון בסובבים אותנו. כשאנחנו מתייעצים עם חברים טובים, בני משפחה והורים, אנחנו קצת מפקידים בידיהם את עצמנו, וסומכים עליהם שיעזרו לנו להתכוונן לכיוון הנכון. אמנם בסוף לא הם מחליטים אלא אנחנו בעצמנו, אבל אם אנחנו לא שוקלים ברצינות עם מה שיש להם לומר, ולא סומכים עליהם במידה מסוימת – למה בעצם אנחנו מתייעצים? ולכן כדאי לזכור שאמא שלך באמת רוצה בטובתך, ובגלל זה היא אפילו מוכנה ללכת איתך לכיוון אחר מזה שהיא חשבה עליו, וזה באמת יפה ומרגש, וכדאי להפיק מזה כמה שיותר, ולהיעזר בה גם בהמשך כדי לבחון יחד את ההחלטות – שאת מקבלת.

לסיכום: את ניצבת בפני החלטה שאולי "חלמת" עליה וציפית לה כבר הרבה זמן. עכשיו כשזה סוף סוף עשוי לקרות – יש קצת פרפרים. יש חשש לאכזב את אמא שלך, אולי גם את עצמך. וזה טבעי ונורמלי. זאת הזדמנות טובה בשבילך להתחבר לקול הפנימי שלך, לאינסטינקטים שלך ולתמיכה הטובה שאת מקבלת מסביב, ולאזור אומץ ללכת עם הלב. כמובן לבדוק ולשקול את היתרונות והחסרונות, עד כמה המקום החדש מתאים לך, וכו', אבל לאחר כל הבדיקות ההגיוניות – לתת גם להרגשה וללב מקום להשפיע.

מוזמנת לשתף אותנו ולהתייעץ כאן גם בהמשך.

בהצלחה רבה!