שאל את הרב

אני לא מצליח לשלוט במחשבות שלי!

חדשות כיפה חברים מקשיבים 21/07/22 05:27 כב בתמוז התשפב

שאלה

חברים מקשיבים שלום,

מקווה שתענו לי.

נכנסתי לישיבה ברוך השם.

אני מאוד משתדל ללמוד הרבה תורה ולשמור שבת אבל יש הרבה דברים שמקשים עליי.

יש לי מחשבות טורדניות,

שהם כוללות מחשבות כאילו התאסלמתי או מחשבות מסוג זה. ולפעמים אני אומר את זה בפה ומאוד חושש,

כי אני רוצה כמובן להישאר תמיד יהודי דתי.

שנית יש לי מחשבות כפירה, כל מיני קללות לצערי חד יתברך.

וכתוצאה מהדברים הללו יש לי הרבה עצבות וקשה לי לעשות מצוות.

אנא תעזרו לי אני רוצה להיות עבד השם בצורה הטובה ביותר.

תשובה

שלום!

אשריך על ההשתדלות בלימוד תורה ובשמירת שבת. מאוד מוערך וחשוב.

אני אומנם לא מכיר אותך מספיק לעומק כדי לדעת בוודאות, אבל נשמע לי שאין לך בכלל בעיה בעבודת ה'. לדעתי זה יותר קשור לחוסר הבנה של מנגנוני החשיבה של האדם. אם הייתי צריך לסכם לך את דעתי בשלוש מילים בלבד, הייתי אומר: "זו רק מחשבה".

בוא נרחיב. המוח שלנו הוא כביש מהיר, אוטוסטרדה למחשבות. בכל דקה עוברות דרך התודעה שלנו עשרות מחשבות שונות, מגיעות, מבליחות, וממשיכות הלאה. נעלמות כלעומת שבאו. 99% מהן אנחנו לא זוכרים כעבור דקה. אבק פורח, חלום יעוף.

אבל יש את האחוז האחד. המחשבות המעטות שלא ממשיכות הלאה אלא נתקעות. עוצרות בצד הכביש, עושות קצת רעש, וגם חוזרות למחרת לעוד סיבוב. תעשה רגע ניסוי. תחשוב שניה על אתמול. על מה חשבת אתמול?

טוב, ברור שחשבת על מיליון דברים, אבל מתוך כל זה, מה אתה זוכר? כנראה שאתה זוכר שלושה סוגים של דברים - דברים שריגשו אותך, דברים ששימחו אותך, ודברים שהפחידו אותך. למה דווקא אותם אתה זוכר? כי אותם אתה עצרת. את המחשבות שריגשו ושימחו אותך עצרת כי רצית להישאר איתם רגע. לנשום אותן, לחשוב אותן עוד קצת. הפנית אליהן תשומת לב מיוחדת אז הן נשארו עוד טיפה.

אבל למה המחשבות המפחידות נשארות גם? כי אנחנו נלחמים בהן. כשאנחנו רואים אותן מרחוק אנחנו קופצים לכביש, מרימים ידיים באוויר וצורחים להן לעצור. אין כניסה לכאלה מחשבות. אסור. אז הן עוצרות. נחש איפה? נכון, בדיוק במרכז התודעה שלנו. עכשיו יש פקק תנועה ואנחנו מרוכזים רק בהן. עצם המלחמה במחשבה מסויימת, והניסיון "לגרש" אותה מהתודעה (כאילו אפשר לגרש מחשבה במקלות) רק מעצים אותה וגורם לנו לשים לב למחשבה הזו. וזה בשעה שאם היינו מתייחסים אליה כמו מחשבה רגילה היא כבר היתה חולפת ונשכחת, לא מותירה שום רושם, גם לא זיכרון עמום.

אז מה צריך לעשות? קודם כל לשחרר. מחשבה שחולפת בנו שוב ושוב לא אומרת עלינו כלום. היא סתם מחשבה. הסיבה היחידה שהיא לא נעלמה מזמן זה כי אנחנו לא שיחררנו אותה לדרכה. אז… לשחרר. לומר בקול 'זו רק מחשבה' ולתת לה להמשיך הלאה. לא לעצור אותה. לא לפחד ממנה. סתם מחשבה, אחת ממליון מחשבות רק היום.

אבל למה דווקא המחשבה הזו עלתה לי? לא דווקא זו. עלו עוד מליון מחשבות, אבל בגלל שהן לא היו מפחידות, לא עצרת אותן. זו הטרגדיה של מחשבות אובססיביות, דווקא המחשבה שאנחנו לא רוצים לחשוב חוזרת שוב ושוב. רק כשנפסיק לפחד שמחשבה חולפת תשתלט עלינו פתאום, היא תפסיד להיתקע אצלינו.

אם אתה רוצה להעמיק ולתרגל את העניין הצורה מסודרת, חפש ברשת מידע על 'מיינדפולנס', שיטה בדוקה לעשות בדיוק את זה. (ועוד כמה דברים טובים…).

אתה תמיד יכול לפנות אלינו להתייעצות או סתם לשפוך את הלב.

לסיכום: 'אל תדאג, זו רק מחשבה'

אתה מאוד מוזמן לדבר איתנו על זה גם במוקד הווטסאפ שלנו (052-468-3927) ובמוקד הטלפוני - כוכבית 8298. לבד זה קצת קשה להתמודד, ובהחלט מגיעה לך עזרה ותמיכה! מחבר טוב, מיועץ מקצועי אם תרצה, מבן משפחה... מוזמן לדבר איתנו על זה.

בהצלחה!

נתנאל

כתבות נוספות