שאלה
בס"ד
שלום כבוד הרב. אשמח ליעוץ.
אני ממש בבעיה.
שמי תומר(שם בדוי) בן 37. אני יוצא שמונה חודשים עם בחורה מקסימה ולפני שבוע הצעתי לה נישואין.
לאורך כל הדרך היו לי ספקות,מחשבות,היסוסים וגם את הטבעת הבאתי בלב לא שלם.
מאז הצעת הנישואין לפני שבוע אני לא מפסיק לחשוב אם עשיתי את הדבר הנכון.
אני לא מרגיש שאני מאוהב בה. אף פעם לא הייתי מאוהב בה. אני יודע שפרפרים בסוף עוברים ולבסוף נשארים עם האופי של האדם ואכן יש לה אופי ממש טוב.
היא מאוד אוהבת אותי ודואגת לתת לי את ההרגשה הזו.יש לה יכולת נתינה גבוה ולב טוב. היא בוגרת ואחראית ויש לה את כל התכונות להיות אישה ואמא טובה אבל אני לא יודע אם הרגש שיש לי אליה מספיק כדי להתחתן.
היא לא עשתה לי אף פעם פרפרים או התרגשות.אף פעם לא ציפיתי ממש לפגישות איתה או הרגשתי התרגשות מסוימת ממנה.
נעים לי איתה ונחמד אבל לא יותר.
לפעמים אני ממש מרגיש מועקה גדולה בשיחות הטלפון איתה.היא לוחצת חזק לכיוון חתונה ובצדק כי היא כבר לא ילדה אבל אני ממש מרגיש שאני מכריח את עצמי להתקדם איתה.
זה ממש מפחיד אותי.
אני יודע שאני בדקה ה99 ואם אני צריך להתחרט אז זה עכשיו!!!!
איך אני אדע אם הרגש שיש לי מספיק כדי להתחתן ?
האם נכון להתחתן רק אם נעים לי ונחמד? אני יודע שאהבה יכולה להתפתח בהמשך אבל אם לא?
בכל שיחה איתה שנוגעת לחתונה ולעתיד הלב שלי דופק חזק ואני מרגיש פחד ומועקה.
איך אפשר להתחתן במקום הזה?
נמאס לי.
תשובה
ב"ה,
שלום וברכה,
יש לה הרבה תכונות מעולות כפי שתארת, וגם נחמד להיות איתה, אבל הפרפרים ממאנים לבא,
עם כל הכבוד לפרפרים אי אפשר לתת להם לשלוט על כל החיים שלנו, אי אפשר בלי רגש אבל גם אי אפשר לתת לו לתקוע אפשרות והזדמנות כל כך טובה, בודאי לא בגיל מתקדם כשלכם.
אם מדובר בקשר עקר מכל רגש - אי אפשר להתחתן, אבל יש כאן ביניכם קשר חיובי, צריך לעבוד יותר על הרגש ולא להמתין עד שהוא יבא יתקוף ויטלטל אותך.
אשמח לעזור בפלפון 052-7710491
בברכה,
דני ארגמן