מחשבות כפייתיות ובלבול במילים

שלום

אני מבין אותך, ומזדהה עם כאבך הגדול.

חז"ל דרשו את הפסוק משיר השירים - 'ודגלו עלי אהבה' - 'ודילוגו עלי אהבה', אמר רבי אחא אפילו הקורא במקום 'ואהבת את ד'' את המילים 'ואייבת את ד'' (מלשון אוייב), אזי כיוון שזה אינו בכוונה אלא מבלבול, ועם רצון להדבק בד', ד' מחשיב לו שאמר את המילים כפשוטן.

אין שום מניעה שתתפללי בלשונך, גם אם יש בה שיבושים, ותפני לד' מכל ליבך. אינך שליחת ציבור אלא בחורה העומדת בפני אביה שבשמיים.

דומה שאליך כיוון דוד מלכנו במזמור קב בתהילים-

"פנה אל-תפילת הערער ולא-בזה את-תפילתם...כי השקיף ממרום קודשו, ד' משמיים אל ארץ הביט. לשמוע אנקת אסיר, לפתח בני תמותה.
לספר בציון שם ד', ותהילתו בירושלים"

ד' אינו בז למתפללת מעומק ליבה, גם אם שפתה מעורערת.
והערער המתפלל בכל ליבו, ד' מביט עליו משמיים, שומע את אנקתו, ומפתח אותו מכאבו.

ודאי ד' אינו כועס על כך שאת מתבלבלת בתפילה, ההפך הוא הנכון, תפילה היוצאת מעומק הלב, מגיעה למקום העליון ביותר לפני ד', ותפילה כזו משפיעה הרבה מאד על המציאות, גם אם איננו רואים את זה.

המחשבות הרעות על ד' אינן מתחילות מבלבול אלא מדין ודברים שיש לך איתו.
שבי ודברי עם ד'. שטחי בפניו את כאבך, את שאלותיך אליו, ביראה ואהבה אך ללא חנפנות. מותר להשאר בשאלה כלפי ד', זה אינו חוסר אמונה.

ד' אינו עונה לנו בשפתנו, יש לו את דרכיו העליונות לענות.

איננו מבינים את פרטי ההשגחה האלוקית, מדוע נבראנו כך, ומדוע אנו בסיטואציות מסויימות. אך אנו מבינים ומאמינים בכיוון הכללי של תיקון העולם, אליו ד' מכוון את הבריאה, ובדרכה של תורה לעדן ולהעלות את המציאות לייעוד שלה.

היי שותפה לתיקון העולם, לא ככיסוי והדחקת הכאב והדרישה להסבר שלך מד', אלא מתוך הכאב, קחי את הכאב והגיעי מתוכו לחיזוק הרצון לתקן את מידותיך ואת המציאות.

אם עולה מחשבה רעה על ד' בתפילה, השאלה היא מה את בוחרת לעשות. עצמם זה שהמחשבה קופצת, זו אינה האחריות שלך. זהו נסיון.
על כן, המשיכי להתפלל, מתוך עומק, ובחרי בחירה של חירות להתעלם מהמחשבה הרעה.
את מנהלת את המחשבה, היא לא מנהלת אותך.

אני מברך אותך שד' יסייע לך לספר בציון שם ד', ותהילתו בירושלים, ללא טעות ובשמחה