מחכה לעצתך בקוצר רוח

בס"ד
שלום רב,

לפני הכל עלי להסתייג לחלוטין מרעיון שחוזר בדברים שלך מספר פעמים: שכאילו אנחנו יודעים מה ד´ רוצה. הלוואי שזה היה נכון - החיים שלנו היו הרבה יותר קלים.
בכל הבחירות שאנחנו עושים ובכל ההחלטות הקשות אודות דרכנו בחיים אנחנו לא יודעים מה ד´ רוצה.
אנחנו יודעים שד´ דורש מאתנו להרבות ביראת שמים וללכת בדרכי תורה אבל עם מי להתחתן הוא לא מודיע לנו (כל עוד אין אנו נביאים...) זוהי החלטה שכולה שלנו ולכן גם האחריות עליה כולה שלנו. את צריכה לדעת שזו החלטה שלך, אחריות שלך - בהחלטה זו את קובעת את העתיד שלך.

מצד אחד, את יכולה בקלות לחזור אל הבחור - פשוט להתקשר.
אבל, האם הוא יסכים לבנות בית עם בחורה דתיה? עד כמה הוא יוכל לשאת את כל הדרישות של טהרת המשפחה? הדרישות הללו מחיבות אותו לוויתורים משמעותיים בתחום מאוד רגיש.
לא פשוט לחנך ילדים במציאות של הורים שהולכים בדרכים שונות.

מצד שני, אם היית באמת שלמה עם עצמך היית מסוגלת להפרד מהבחור, זה אמנם קשה מאוד אבל לאחר תקופה, היית מצליחה להפתח לקשר חדש.

את מבינה בעצמך שעלייך להחליט וכל ההחלטה בידייך. את מנסה לחמוק מההחלטה במספר דרכים:
1. ברצון להאמין ד´ מחליט עבורך מי יהיה בן זוגך.
2. במחשבה שאת לא מסוגלת להפרד מהקודם ואין לך ברירה אלא לחזור אליו.
3. את מחפשת עצה מאנשים שנראים לך ´מבינים´ בדבר.

אז העצה שלי - קחי אחריות וקבלי החלטה.
יכולה להיות גם החלטה שאת בודקת שוב את האפשרות לקשר עם הבחור הקודם. אם כך עליך לבדוק עד כמה המצב שלכם מאפשר בניית בית משותף.

לסיכום: הכל פתוח. אלו החיים שלך, זה העתיד שלך, ומתוך נקודת מוצא זו רק את יכולה וצריכה להחליט.
(סליחה שאני קצת קשוח - לפעמים צריך סגנון כזה כדי לדחוף קדימה)