עצוב לי כ"כ בלי שירים! מה אפשר לעשות?

אמונה יקרה, שלום.

קודם כל, תודה שפנית אלינו! מקווה שהדברים יתנו לך מענה שיתיישב נכון וטוב על הלב.

בהחלט התקופה הזו של בין המצרים היא תקופה שמציפה הרבה קושי מול העולם הרגשי שלנו, רבנים לא פעם נשאלים שאלות מן הסוג הזה, וההלכה אף מתייחסת למקרים אלה בצורה מיוחדת ומגדירה כי אדם שסובל מדיכאון נכון להקל עבורו ולהתיר שמיעה של מוזיקה.

אבל האמת אמונה, שקראתי את שאלתך ומלבד השאלה ההלכתית, צפה לי נקודה נוספת. מוזיקה היא אכן כלי מדהים ומיוחד מאד, שיש בכוחו להגביר את חוויית העולם הרגשי שלנו. לא סתם יש תזמורת בחתונה, לא סתם יש הלכה שאוסרת שמיעת מוזיקה בימי בין המצרים – מוזיקה היא כלי נפלא, חשוב ומשמעותי. היא ביטוי של הנפש – ולכן היא נכנסת ישר אליה פנימה ובכוחה לשמח או לחילופין להעציב.

אך חשוב שנזכור משהו חשוב – מוזיקה איננה הגורם לשמחה, אלא היא המגבירה את השמחה. אותו הדבר גם להפך – מוזיקה עצובה ושקטה יותר, איננה הגורם לעצבות שאנו מרגישים בימים קשים אלא היא המגבר לעצב. היא מחדדת ומעמיקה, אך היא איננה המקור. הכוח של הכלי המיוחד הזה הוא להעצים את החוויה, אך החוויה והרגש – קיימות כבר קודם.

נשמע משאלתך שהעובדה ש"כיבו לך" קצת את המוזיקה, מפגישה אותך עם נקודה פנימית ועמוקה בך בהרבה, עם הנפש שלך, עם כאב מסוים ועצבות שקיימת בתוכה. ואני מרגישה שהשאלה העיקרית היא – מה את עושה איתה (איתך)? מה את עושה עם הכאב הזה שיש בך פנימה? האם את רואה אותו (אותך)? את נותנת לו מענה? אני מרגישה שיש כאן ממש הזמנה של הנפש שלך – אלייך. הזמנה להיכנס פנימה, להקשיב ללב, להקשיב לנפש, לשמוע מה כואב, ועל מה יושבת העצבות שאת מתארת..

1. מהניסיון שלי בחיי, שמתי לב שכשיש לנו חוסר מסוים אנחנו פעמים רבות 'מחפות' עליו בתחום אחר (דוגמא לזה היא אכילה רגשית למשל, שבגלל שהאדם לא יודע להתנהל נכון עם צרכים ורגשות שלו הוא מנסה בתת מודע כמובן לשאוב את הצרכים מהאוכל.) יתכן שכך גם בתחום הזה של המוזיקה. אם יש לך צורך גדול כ"כ במוזיקה עד מקום שלא יכול בלעדיה – שווה להיכנס קצת פנימה ולשאול – מה קורה שם בפנים? אולי אני לא מספיק נותנת לרגשות שלי מענה ולכן הן זקוקות לזה מדברים אחרים? האם יש משהו שמציק לי?

2. כשאנחנו מרגישות תחושה – (כל תחושה! עצב, כאב, כעס, תסכול, וכו') עושה טוב לתת לעצמנו מענה, בתוכנו. בלב. לשאול - מה אני מרגישה עכשיו? לדוג', כועסת. למה? כי אבא האשים אותי למרות שלא עשיתי כלום. איך זה גרם לי להרגיש? שאני לא שווה, שאבא לא רואה אותי. אחרי השלב הזה חשוב לתת לעצמי להרגיש את זה. זה באמת כואב להרגיש רגשות כואבים, וללמוד לתת לעצמי מקום בתוך עצמי. לעשות משהו שיהיה לי נעים עכשיו. אולי לא לעזור בבית כדקות הקרובות כי כואב לי וכו'. לתת מקום ומענה נכון לרגשות שלי.

3. חשוב לי להדגיש שהנפש שלך בבסיס שלה היא בריאה. ובטבע, יש מעט מצבים קיצוניים של עצבות גדולה או שמחה גדולה, וברוב הזמן הנפש במצב רוח נחמד וקבוע יחסית. המצב שאת מתארת של עצבות או אפילו 'דכאון' מתמשך, זה מצב ששווה לבחון אותו ולהבין לעומק, ממליצה לך לחשוב על דמות גדולה שאת סומכת עליה ושמכירה אותך, ושתוכל לעזור ולתת קצת כיוון למחשבה. אולי אמא, מדריכה מהסניף, חברה גדולה, אולי המחנכת או דמות אחרת מהאולפנא שיכולה לעזור לך לדייק ולהבין את הלב..

"משנכנס אב ממעטין בשמחה" – אך המצב הקבוע הוא שמחה. מתפללת שהכניסה פנימה תוביל אותך לראות את האור הגדול שקיים בך בפנים ורק לגדול!

בהצלחה גדולה. מוזמנת לשוב ולשאול!

טליה

(12)