מה עדיף?...

ב"ה

שלום לך!


אכן, ההגיון בשאלתך רב אם דנים בבעיה שהעלית מכיוון מאוד צר. אבל, נישואין בפרט והיכרות בכלל הם ענין מורכב ומשמעותי.
להכרות בגיל 17 יש מחיר כבד:
1. את נמצאת בדיוק בשלבים בהם את מעצבת את אישיותך. זה הזמן שבו את שואלת את עצמך שאלות משמעותיות כמו איך אני רוצה לראות את עצמי בחיים? איזה סוג של אדם מאמין אני רוצה להיות, ועוד. במהלך החיים אנו מתבוננים על ההורים שלנו ועל החברה שלנו בכמה מעגלים שונים. עכשיו אנו בוחנים את ההורים בעיניים אחרות: מה אני רוצה לקחת מכאן לבית שלי וכו'.
עדיף שבן הזוג לא יהיה גורם המעכב את ההתפתחות הרוחנית שלך. אני מכיר אנשים רבים שהגיעו לצמתים מאוד משמעותיים בחיים ואז - כשעמדו לקבל החלטות גורליות ומשמותיות: "נתקעו". ההחלטה שלהם כללה את בן הזוג! והוא/היא לא הסכימו לשינוי הגדול.
לכן, דווקא בשלבים המשמעותיים של ההתפתחות האישית חשוב שלא תהיי עסוקה עם חבר.
זהו מחיר משמעותי מאוד שלא נראה לי שיש לשלם.
2. בעיה נוספת היא ההבחנה בין שני מושגים: כפרה וטהרה. כפרה פי' חיים בהם מצליחם לשוב בתשובה אבל מחשבת החטא, תפיסת העולם השגוי עדיין קיימת. טהרה, לעומת זאת, היא מציאות בה האדם לא חי במציאות של חטא.
להערכתי, חיים משותפים של חבר וחברה בגיל צעיר עלולים להוביל את שניהם למצב בו הם מאבדים את יסוד הטהרה בחיים. כמה טבעי שאהבת אמת תהיה מלווה במגע גופני. זה לא אנושי, לא מעשי, להקפיד על כל כללי הצניעות כאשר מפתחים אהבה עמוקה, זו המהווה תשתית לחתונה ולבנין בית, ולא מממשים אותה במהרה. הכשלונות הללו גוררים תסכול גדול, שניות בחיים ותחושה שאנו לא נאמנים לעצמנו.
3. אם את מרגישה שאת בוגרת ומסוגלת לבנות בית כבר בשלב מוקדם של חייך, מה שטעון בדיקה רצינית על ידי מי שמכיר אותך מקרוב, הרי שאז נכון שתצרי קשר ותובילי אותו לאפיקים נכונים.
4. והערה אחרונה: לא קראתי את ספרו של מקסימוב. אני מבין שיש בעיה אבל אני מוחה על שרבוב כלל הבנים אל הבעיה. ב"ה, גדלים בציבורנו אוצר שלם של בחורים טובים, הגונים, ישרים, בריאים היודעים להתחשב, לאהוב ולהעניק מעצמם לזולתם וכמובן - למי שישאו לאישה. צריך להזהר מלהלך אימים. צריך להזהר מליצור אוירה שלמיטב הבנתי לא נכונה. יש בנים בעייתיים כמו שיש בנות בעיתיות. השתדלי לנתב את חייך בטבעיות, ובנורמאליות, ובעז"ה תזכי להקים בית נפלא.


בברכה,

שי