מה יש לשמוח על נתינת התורה?

שלום לך,
שאלה יפה שאלת, והיא מעידה על חשיבה ועל כנות ואמיתיות פנימית, ונקווה שבכוחך זה תהיה התקדמות ועליה בכל מעשי ידיך, ברוחניות ובגשמיות.
אכן, עם ישראל לכל אורך הדורות, שקיבע במנהגיו את מנהג השמחה, ראה בתורה טובה גדולה. אם אנו איננו רואים את התורה כטובה לנו, עלינו לבדוק את עצמנו, במה צריכה הבנתנו בעניין ערכה של התורה להתקדם.

כשאנו שואלים את עצמנו 'במה התורה היא טובה לנו?', יש שתי אפשרויות לבחון את התשובה לשאלה. האחת, והיא ההתבוננות העיקרית, היא התבוננות בתורה מתוך אמונה שלמה באמיתותה של התורה. וההתבוננות השניה, שאיננה ראויה אלא מכוח המסקנות העולות ממנה, היא התבוננות על ערכה של התורה במדד מדעי חצוני, מתוך התעלמות, לצורך העניין, משאלת אמיתותה של התורה.

בשני אופני ההתבוננות אנו מגלים שהתורה הייתה וממשיכה להיות ברכה גדולה לעם ישראל.

יתכן שבעיניים הצעירות שלנו איננו מסוגלים לחשוב על כך נכון, ואנו לפעמים רואים את התורה כעול, אך אם ננסה לתאר לעצמנו שעם ישראל היה נשאר בלי התורה, עלינו להבין שזה אומר במילים אחרות שלא היה עול מוסרי מוחלט, כלומר: לא היו חובות מוסריות שמחייבות אותי ואותך וגם את כל האנשים שיש להם, כמונו, רצונות טובים אך גם יצרים ושאיפות שעלולות לצאת אל הפועל במעשים רעים.
כל העולם התקדם לטובה בזכות התורה, ועם ישראל היה מצוין בכך כבר בעבר. גם הפושעים והרשעים שבעולם אינם כה גרועים כמו שהיו, וכל זה בזכות התורה.

התורה ושמירתה קידמו את עם ישראל במשך כל הדורות מכל הבחינות, מבחינה מוסרית ומבחינת החכמה. עמים רבים היו שקועים בבערות, רוב הגוים לא ידעו לקרוא ולכתוב, בעוד עם ישראל חונך על 'והגית בו יומם ולילה'. למסקנה זו נגיע גם בהתבוננות שאיננה מבוססת על אמונתנו.

אך אם אנו באים לשאול את עצמנו בעיניים מאמינות מה ניתן לנו במתן תורה, אנו מגלים דבר גדול הרבה יותר.
כשאני שואל את עצמי, האם החיים שלי, בתור אדם, קשים יותר מחייו של הפרעוש או מחיי הזברה והג'ירפה, התשובה שאני נותן לעצמי היא: כנראה כן. ובכל זאת, אם מישהו היה שואל אותי האם אני רוצה להתחלף איתם, התשובה היא: ודאי שלא.
כשקיבלנו את התורה קיבלנו את מעלתנו. הנשמה של יהודי היא נשמה גבוהה יותר ועליונה יותר מנשמתו של הגוי, וכללי ההצלחה של הנשמה הזו הם כללים אחרים. צריך להשקיע יותר ולהתאמץ יותר ככל שהמקצוע בו רוצים להתמחות הוא מקצוע מורכב יותר ומחוכם יותר. כך גם כדי לתת לנשמה הגדולה של היהודי את הצרכים החיוניים שלה שיביאו להצלחתה הגשמית והרוחנית, יש צורך במעשי המצוות כולם עם כל הטורח שבהם.

משל יפה אנו מוצאים בעניין המאכלים אסורים במדרש תנחומא, ונראה שהדברים נכונים גם ביחס לשאר המצוות. כך אומר המדרש (פרשת שמיני סימן ו):
"משל למה הדבר דומה? לרופא שהלך לבקר שני חולים. ראה (הרופא את) אחד מהם שהיה בסכנה (כלומר, חולה סופני שימיו ספורים). אמר לבני ביתו: תנו לו כל מאכל שהוא מבקש. ראה (הרופא את) האחד שעתיד לחיות, אמר להם (לבני ביתו): כך וכך מאכל יאכל, כך וכך לא יאכל. אמרו לרופא מה זה, לזה אתה אומר יאכל כל מאכל שהוא מבקש ולאחר אמרת לא יאכל כך וכך?!
אמר להם הרופא, לזה שהוא לחיים אמרתי לו זה אכול וזה לא תאכל, אבל אותו שהוא למיתה אמרתי להם כל מה שהוא מבקש תנו לו שאינו לחיים.
וכך הקב"ה התיר לגויים השקצים והרמשים, אבל ישראל שהם לחיים אמר להם 'והייתם לי קדושים כי קדוש אני אל תשקצו את נפשותיכם, את זה תאכלו ואת זה לא תאכלו לא תטמאו בהם ונטמאתם בם'. למה? שהם לחיים, שנאמר (דברים ד): 'ואתם הדבקים בה' אלוהיכם חיים כולכם היום' ".

אם כן, התורה היא הברכה הגדולה ביותר שניתנה ליהודים אי פעם. היא היכולת לתת לנשמתם הגדולה את הצרכים שלה ועל ידיה עלו ועולים ישראל במעלות הקדושה.

אסיים במה שפתחתי, שעם ישראל ידע להעריך נכון את ערכה של התורה. בכלל, כל מנהגי ישראל הטובים יש בהם תמיד חכמה גדולה ועומק גדול, ולכן אנו 'עושים בשכל' במה שאנו שומרים אותם ומקיימים אותם. עם ישראל ראה את התורה כברכה בעבורו, ונכון ראה!

שנזכה כולנו ליהנות מהברכה של נתינת התורה,
נלמד אותה נקיים אותה, ונתברך בברכות גשמיות ורוחניות,
מיכאל, חברים מקשיבים