מה זה חליצה ?

ב"ה

ברכה ושלום.

גם בימינו נוהג דין חילצה ויבום.
בית הדין הרבני הוא המוסמך לדון בעניין זה ,כשמדובר שהבעל נפטר ללא ילדים והותיר אח.במקרה של סירוב לחלוץ מוסמך ביה"ד להטיל על היבם לשלם מזונות.
עיין בפרשת "כי תצא", דברים כ"ה פסוק ה' והלאה ובמפרשים, בספר החינוך, ישנה מסכת גדולה הנקראת יבמות .
עיין גם ברמב"ם בהלכות יבום וחליצה, ובשולחן ערוך אבן העזר סימן קנ"ו.
אני מעתיק לך את דברי ספר החינוך מצוה תקצ'ח :

" משרשי המצוה,
לפי שהאשה אחר שנשאת לאיש הרי היא כאחד מאבריו, שכן יחייב הטבע מפני מעשה האב הראשון שלוקחה אחת מצלעותיו וממנה בנה לו האל אשה, והאיש הזה שמת בלא בנים שיהיו חלק ממנו לזכרון לו ולמלאות מקומו בעולם לעבודת בוראו, ועוד אין זכר לו בעולם הגופני זולתי זאת האשה שהיא עצם מעצמיו ובשר מבשרו, היה מחסדי האל עליו להקים לו זרע ממנה על ידי אחיו שהוא גם כן כחצי בשרו, כדי שיהיה אותו הזרע ממלא מקומו ועובד בוראו תחתיו ויזכה על ידו בעולם הנשמות אשר הוא שם,.
כמו שידוע דברא מזכה אבא שכן אמרו זכרונם לברכה [סנהדרין ק"ד ע"א] ברא מזכה אבא , אבא לא מזכה ברא, .
וכמו כן באמת האח החי אשר הוליד הבנים מן היבמה גם אליו חלק בהם וזוכה גם הוא בזכותם, אמנם לא לו יהיה כל הזכות, כי גם אחיו יטול חלקו בשביל החלק הגדול שיש לו בהם והיא האשה שנפלה לחלקו בתחלה כמו שאמרנו.
ולפי זה שזכרנו על צד הפשט כשיאמר הכתוב [בראשית ל"ח, ט'] וידע אונן כי לא לו יהיה הזרע, ענינו לומר כי כל זכות הזרע לא יהיה לו, שאחיו יטול חלק בהם, ולמקצת הזכות לא היה חושש. גם כי אולי שעיקר הזכות לאח המת לפי שהוא כבעל הקרקע והאח החי כאריס, וכענין שידוע באריסין שיש מהם שיתנו הזרע משלהם. וזהו שיאמרו זכרונם לברכה [יבמות כ"ב ע"א] שכל זמן שיש לאחיו שום זכר בעולם בן או בת או בני בנים מאשה אחרת ואפילו ממזר או ממזרת שפוטרים את אשתו מן היבום, נראה בזה שאין הענין רק להזכיר שמו ולתת לו חלק וזכות בעולם הזה הגופני ."


אני מעתיק לך את דברי הרמב"ן בראשית פרק לח פסוק ח :

" אבל הענין סוד גדול מסודות התורה בתולדת האדם,
ונכר הוא לעיני רואים אשר נתן להם השם עינים לראות ואזנים לשמוע.
והיו החכמים הקדמונים קודם התורה יודעים כי יש תועלת גדולה ביבום האח, והוא הראוי להיות קודם בו ואחריו הקרוב במשפחה, כי כל שארו הקרוב אליו ממשפחתו אשר הוא יורש נחלה יגיע ממנו תועלת:
והיו נוהגים לישא אשת המת האח או האב או הקרוב מן המשפחה. ולא ידענו אם היה המנהג קדמון לפני יהודה. ובבראשית רבה (פה ה) אמרו כי יהודה התחיל במצות יבום תחלה, כי כאשר קבל הסוד מאבותיו נזדרז להקים אותו. וכאשר באתה התורה ואסרה אשת קצת הקרובים, רצה הקב"ה להתיר איסור אשת האח מפני היבום, ולא רצה שידחה מפניו איסור אשת אחי האב והבן וזולתם, כי באח הורגל הדבר ותועלת קרובה ולא בהם, כמו שהזכרתי:

והנה נחשב לאכזריות גדולה באח כאשר לא יחפוץ ליבם, וקוראים אותו בית חלוץ הנעל (דברים כה י) כי עתה חלץ מהם, וראוי הוא שתעשה המצוה זאת בחליצת הנעל.
וחכמי ישראל הקדמונים מדעתם הענין הנכבד הזה, הנהיגו לפנים בישראל לעשות המעשה הזה בכל יורשי הנחלה, באותם שלא יהיה בהם איסור השאר, וקראו אותו גאולה, וזהו ענין בועז וטעם נעמי והשכנות.
והמשכיל יבין:"


להרחבה עיין במקורות שהזכרתי לעיל.


בברכה,


עוזיאל