שאלה
אני מאמינה באלוקים לגמרי והוא גם ממש חלק מהחיים שלי, אני נמצאת מולו בשיח רוב הזמן. אני משתדלת להיות בנאדם טוב. אבל לא מבינה מה הקטע של כל המצוות והדקדוק על הפרטים הקטנים שלהם? זה ישנה לאלוקים אם אני יתפלל וסתם ככה ימלמל טקסט בלי כוונה? אני מדברת איתו ומתפללת במהלך היום. אני מאמינה שמצוות יש עניין לעשות רק כשעושים מתוך אמונה, כוונה ורצון. אם לא מתאים לי אז לא אתפלל, אתפלל כשארצה וארגיש צורך. ליטול ידיים בבוקר הוא מה שיהפוך אותי להיות האדם שאלוקים רוצה? למה שזה יזיז לו כל הפרטים הקטנים האלה? הוא אוהב אותי תמיד בכל אופן. לא מצליחה להתחבר לכל ההקפדות וההתעקשויות על כל מצווה והלכה קטנה. יש עניין למצוות, אבל לא מצליחה להתחבר לעשות אותן טוטאלוס ולהקפיד על הכול בעיניים עצומות.
תשובה
שלום יקרה.
שמחה לשמוע על חיבור שיש לך עם ה'. נשמע שהוא חשוב לך ושאת רוצה לשמר אותו, גם על פי ההלכה למרות הקושי שבזה. את מעלה בשאלתך שני עניינים: האחד, החיבור הנפשי למצוות ולעשייתן והשני, ריבוי המצוות. תרשי לי להתחיל דווקא בעניין השני.
אכן, לא מובן למה ה' נתן לנו כ"כ הרבה מצוות שעלינו לקיים בכל רגע כמעט בחיינו, אם זה בבוקר בנטילת ידיים, בכשרות האוכל, במשא ומתן עם הסביבה, בדיבור היומיומי ואם זה ברגעים הכי אינטימיים עם בן הזוג.
אולי לפני כל ההבנות והטענות השכליות שכבר אפרט עליהן, חשוב לזכור שלכל מעשה שנעשה, מצווה, תפילה, מעשה טוב, יש השפעה במציאות. זה נשמע אולי מיסטי. לרוב אנחנו לא רואים את ההשפעה הישירה של המעשים. אך אין זה אומר שאינן פועלות. ברור שכל מעשה ומעשה מחיה את המציאות, גם כשאנחנו לא רואים זאת בחוש (אגב, לעיתים רואים את זה). נכון שלא קל לעשות משהו שאנחנו לא רואים ממש את השפעתו. כאן נכנסת האמונה שלנו בקב"ה, להאמין שהמצוות והדקדוקים נועדו להשפיע טוב במציאות ולקרב אותה לקודש, גם אם אנחנו לא מבינים.
ולעניינים שקצת מובנים לנו יותר.
כל קשר בחיינו נמדד בסופו של דבר בביטוי בפועל, כלומר בנתינת משהו לאחר במילים, בדבר פיזי או במעשה. הנתינה הזו מאשררת את הקשר ומעלה אותו דרגה מסוימת. חלילה וחס לומר שהקב"ה זקוק למצוות שלנו. הקשר מכיוונו תמיד קיים, אבל לא בטוח שמצדינו הוא קיים תמיד. המצוות בעצם מחזקות את הקשר שלנו עם הקב"ה. אם אנחנו רוצים שה' ינכח בחיינו כל הזמן ושהקשר איתו יהיה תמידי, אנחנו צריכים להנכיח אותו בכל עניין ודבר. אומנם עכשיו את כותבת שאת מחוברת לקב"ה אבל יש זמנים בחיי היום יום העמוסים שהחיבור הנפשי אולי פחות חזק ופחות יש לו ביטוי. אז ההלכות הקטנות הן דווקא אלה שמחברות אותנו לקודש ולה'. דמייני שאת רצה משיעור לשיעור באוניברסיטה, רעבה ורוצה להספיק לאכול בכמה דקות הפסקה. מספר דקות מההפסקה, את מקדישה לנטילת ידיים (שצריך להגיע אליה) ולברכת המזון. גם אם לא כיוונת בנטילה ובברכה, עצם קיום המצוות האלה מחזק את הקשר שלך עם ה'. את מוכיחה שהוא חשוב לך מעוד חמש דקות הפסקה וזה משפיע, גם אם את לא מרגישה זאת בפועל עכשיו.
כתבה הגמרא "רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות". לכאורה וכן כפי שכתבת בעצמך יש במשפט הזה פרדוקס, הרי המצוות יכולות להקשות על האדם ולסבך אותו בעיקר עם ייסורי מצוות. המהר"ל בתפארת ישראל מפרש את הפועל "לזכות" כאן כזיכוך. כלומר רצה ה' לזכך אותנו ולכן נתן לנו 613 מצוות שיוכלו לזכך אותנו בכל מעשה ומעשה שנעשה בחיינו. עשיית המצוות הופכת אותנו לאנשים טובים, ישרים, אמיתיים ומחוברים לקודש. המצוות הן בשבילנו, בשביל שנזדכך, נשתנה ונתעלה ומשום כך כל מצווה שנעשה או שלא נעשה משפיעה עלינו בצורה כלשהי. המצוות לא נועדו להשפיע על ה' בצורה כלשהי מפני שכך או כך מלכות ה' תתגלה במציאות. השאלה היא אם אנחנו נהיה שותפים לה בעשיית המצוות. להרחבה בעניין הזה תוכלי לקרוא בספר מצווה ולב של הרב אלימלך בר שאול וכן בספר הגדר הטובה של הרב חיים נבון.
אם המצוות באות לשנות אותנו, אז נראה שעוד יותר מצוות בלי כוונה וחיבור לא "שוות", הרי הכוונה משנה אותנו ולא המעשה הפיזי. כמו שהראיתי לעיל, בחיי היום-יום לעשיית המצוות יש חשיבות בפני עצמה בבחינת יראת הרוממות. אני נותנת מקום לדבר שגדול ממני על אף הקושי בזה, ברור שיש בזה ערך, וודאי שהמצוות האלה מקרבות אותי לקב"ה ולאמת. חוץ מזה, ידועה האמרה שקבע ספר החינוך: "אחרי המעשים נמשכים הלבבות". כלומר המעשה עצמו יכול לעורר בי את הכוונה בו ולחבר אותי לקב"ה. ההקפדה על איסור בורר בסעודת שבת יכולה לעורר בי חשיבה על המעשה, על סיבת קיומו ולחבר אותי לסיבה הזו ולערך הזה.
אחרי שאנחנו מבינים שכל מצווה באה לגדל אותנו ולחבר אותנו לה', מנקודת המוצא הזו אפשר להתקדם לנסות להבין את טעמי המצוות ודקדוקיהן. הבנת טעמי המצוות כמובן עשויה גם לחבר אותנו נפשית למצווה ולעשייתה ואפילו להקל מעלינו את העשייה כי ברגע שאנחנו מבינים את הסיבה למעשה מסוים, ייתכן שנרצה לקיים את המעשה ואף נתחבר אליו. הבנת המצוות ופרטיהן היא באמצעות לימוד. ממליצה מאוד על סדרת הספרים פניני הלכה של הרב מלמד (נגישה גם באינטרנט) שמלמדת את ההלכות אך גם מסבירה לרוב היטב את הטעמים להלכות והכול בשפה ברורה ופשוטה. את יכולה גם ללמוד את ספר החינוך שעובר מצווה-מצווה ומסביר את העומד מאחוריה. את יכולה ללמוד על הסדר ואולי כדאי שתלמדי קודם את המצוות וההלכות שקשה לך לעשות אותן.
עוד דבר שיכול לסייע בפן המעשי, הוא לבחור מצווה אחת שתנסי להתחבר אליה יותר, תלמדי עליה, את הלכותיה ואת מה שעומד מאחוריהן, ואולי כך תתחברי אליה לא רק במעשה אלא גם בחיבור הנשמתי ותקיימי אותה מאהבה ומרצון. מה גם שייתכן שדרכה תתחברי למצוות נוספות וגם אותן יהיה לך קל לקיימן מרצון.
שתזכי ללמוד, לשמור ולעשות בשמחה.
כל טוב,
רינת