מה הייעוד של אנשים נכים?

לרותי, שלום וברכה.
שאלת יעודנו ותפקידנו בעולם היא אחת החידות שכל ימינו אנו מחפשים אחר פתרונה. למרות שהיעוד הכללי של עם ישראל ידוע ומפורסם עדיין איננו יודעים איך כל אדם ואדם משתלב בתוך הפסיפס הגדול הזה, ומוצא בו את המקום המיוחד לו. בימים בהם היתה נבואה בישראל יכול היה כל אחד ללכת לנביא ולברר את תפקידו המיוחד והמדויק ולצאת מבית הנביא שמח וטוב לב כשמטרתו ברורה לו. היום מה שיש בידינו לעשות זה להשתדל לעבוד בכל כוחותינו במישורים שהכי נראים מתאימים לכוחות הגוף והנפש שלנו, ולהתפלל לקב"ה שיכוון אותנו לדרך הנכונה.
הדברים הללו נכונים אצל כל אדם, וגם אצל מי שמוגבל בגופו. אין פטור ממצוות או מתלמוד תורה למי שקשה לו. הרמב"ם בהלכות תלמוד תורה פ"א ה"ח כותב: "כל איש מישראל חייב בתלמוד תורה, בין עני בין עשיר, בין שלם בגופו בין בעלי יסורין, בין בחור בין שהיה זקן גדול שתשש כוחו...".
בדרכו של האדם להגשים את מטרתו בעולם מציג לו היצר הרע מניעות שונות ומשונות, אבל מטרתם אחת ויחידה - "להפריע", ואין זה משנה אם הקושי הוא פרנסה או קושי גופני, האם הוא הזקנה או הקושי המשפחתי. על כולם צריך להתגבר, ואנחנו יודעים ש"לפום צערא אגרא", כפי המידה שהאדם התאמץ כך הקב"ה ישלם לו שכר.

אמנם, הקב"ה מכיר אותנו ולא מצפה מאתנו לדברים שאנחנו לא מסוגלים אליהם. הקב"ה לא מצפה ממישהו שהקב"ה לא חנן אותו ביכולת דיבור (המכונה אילם) להיות חזן ואפילו לא בעל קורא. כל אחד צריך למצות את הכוחות שניתנו לו, ולהשתדל להשתמש בכל מה שהקב"ה נתן לו, כי סביר להניח שלא נתנו לו את היכולת הזאת סתם ככה. האגדה החסידית מספרת על ר' זושא מאניפולי ששאל את רבו "כיצד אני אוכל להגיע למדרגתו של אברהם אבינו או של משה רבינו?" ענה לו רבו:" בשמים לא ישאלו אותך למה לא היית אברהם אבינו או משה רבינו, בשמים ישאלו אותך:' זושא, למה לא היית זושא?!' ." אולי לזה מתכוונת המשנה בפרקי אבות: "אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך כי לכך נוצרת", נוצרת לפי היכולת שלך, לפי הכוחות והכשרונות שניתנו בך, ואותם אתה צריך לממש.
גם למי שיש מגבלות כלכליות חמורות וקשות, גם למי שיש מגבלות גופניות קשות יש פוטנציאל עצום, והוא נדרש לממש אותו. בהלכה הבאה כותב הרמב"ם:"גדולי חכמי ישראל היו מהם חוטבי עצים ומהם שואבי מים ומהם סומין ואף על פי כן היו עוסקים בתורה ביום ובלילה והם בכלל מעתיקי השמועה". כן, צריך לדעת שהיו כאלה שהתעלו מעל כל סוגי הקשיים, והעפילו בעזרת הכוחות הדלים שלהם למרומי הפסגה. משה רבינו, מושיעם של ישראל, היה כבד פה וכבד לשון. רב יוסף ורב ששת, מחשובי האמוראים, היו עיורים בשתי עיניהם, ואף על פי כן ידעו את כל התורה כולה. רב זירא מחשובי האמוראים היה נכה בשתי רגליו. גם בקרב אומות העולם מצאנו נכים שהצליחו מאד. לדוגמא הלן קלר שהיתה עיוורת, חרשת ואילמת שהיתה סופרת ואשה משכילה מאד, או נשיא ארה"ב רוזוולט שהיה חולה במחלת שיתוק ילדים, סטיבן הוקינגס מגדולי המדענים במאה האחרונה שהוא משותק מן הצוואר ולמטה. לפעמים דוגמאות על ענקים כאלו גורמות רפיון ותחושת חוסר אונים לכן אני אציין עוד דוגמא קטנה אחת, לפני שלוש שנים זכתה בחידון התנ"ך העולמי נערה בשם אורית טורם שהיא כבדת ראיה מאד עד כדי כך שבשביל ללכת על הבמה היתה צריכה מלווה. מי שרוצה באמת, שמאמין בעצמו ולא מתייאש, השמים הם הגבול בשבילו.

בשאלה כתבת ש"חייה מסתכמים בטלויזיה, רדיו, אינטרנט, אוכל ולישון". אני מכיר אנשים בריאים, צעירים, שכוחם במותניהם, שגם כן עושים אותו הדבר בדיוק ואפילו פחות, וכמו שצריך לפקוח להם את העיניים ולגרום להם לעשות משהו עם עצמם, צריך לעזור גם למי שקצת יותר קשה לו לפקוח עיניים ולחפש תכלית לחייו. יתכן שהדרך היא בדוגמאות של אנשים שכבר הצליחו למרות כל הקשיים , לעודד שאף פעם לא מאוחר (ר' עקיבא התחיל בגיל ארבעים), ואם כבר נגענו בזה, יתכן ומי שסובל מבעיה מסוימת והצליח להתגבר עליה ימצא את יעודו חייו בעידוד אנשים שיש להם אותה בעיה, כי כמו שהוא הצליח גם הם יכולים, ובנקודת השליחות הזו יש יתרון גדול בכשרון המיוחד שהקב"ה העניק דווקא לנכה, לחולה, לעני ולמתקשה. כשרון שאנחנו לא כל כך מתפללים עליו, אבל כשהוא נמצא צריך לדעת לרתום אותו לטובה ולהשתמש בו כמפתח לעזרה. אולי כמו שאני השתמשתי (אמנם בלי ידיעתם) בכל אותם אנשים שהובאו לעיל.
לסיום אוסיף עוד דבר חשוב.
יש הבדל גדול בין ימינו לימי קדם לגבי אנשים נכים. כיום, בעקבות המודרניזציה והמיכון (=הרבה יותר דברים מופעלים על ידי מכונות), יש הרבה פחות צורך בעבודה פיזית, ולעבודות חשובות רבות מאד אין צורך בתפקוד מלא של כל הגוף. עם התפתחות אמצעי התקשורת והמחשבים ניתן גם לעשות דברים רבים מן הבית (יש הרבה אנשים בריאים לגמרי שלא יוצאים לעבודה ועושים הכל מהבית), ניתן להיות מקושר לאנשים בכל העולם דרך הטלפון והאינטרנט, והאפשרויות העומדות בפניו של אדם נכה, הן הרבה יותר מגוונות.

כל הכבוד על כך התנדבותך החשובה. המשיכי בדרך זו, ותצליחי בכל מעשייך.
כל טוב
שמיר, חברים מקשיבים