שאלה
לכבוד הרב שלום!
כתב הרמב"ם בהלכות דעות (פ"ד ה"ז) : "לעולם יקדים אדם הדבר הקל ומאחר הכבד.
והוא מפרט כמה מאכלים לדוגמא : "כשירצה אדם לאכול בשר עוף ובשר בהמה כאחד, אוכל בתחילה בשר העוף.וכן ביצים ובשר עוף- אוכל בתחילה ביצים.בשר בהמה דקה ובשר בהמה גסה-אוכל בתחילה בשר דקה".
מפרשי הרמב"ם לא רשמו שום מקור לדברי הרמב"ם הללו.
ואולם ב"אגרת המוסר"(עמוד ס) לר' שם טוב פלקירא פילוסוף שהיה ממעריציו הגדולים של הרמב"ם וממגיניו נגד משיגיו בפילוסופיה כותב ההיפך מן הרמב"ם : "ואם יהיו לפניו שני מאכלים אחד כבד ואחד קל יקדים הכבד ויאחר הקל.ויש מן החכמים שאומרים הפך מזה,והטוב מה שאמרנו".
והנה כמה תמיהות בדבר :
מה ראה ר' פלקירא שהגן בחירוף נפש על הרמב"ם בענייני רוח ודעות,מה ראה להשיג עליו דווקא בענייני סעודה וקיבה?
ובאמת עוד שב"שבילי אמונה" (נתיב ד פרק א שביל ג) למאיר אלדבי כתב עוד דבר תמוה : "החלק השלישי בסדר האכילה,בזה נחלקו אריסטו וגאלינוס.אריסטו כתב,שצריך האדם להקדים המאכל שהוא משלשלו המאכל הדק והקל ויאחר מה שהוא עוצר,וכמו כן יאחר המאכל העבה והכבד לפי שהמזון הדק והקל יתעכל מהרה,ואם יקדים הכבד והעבה ויאחר הקל והדק ולא יהיה לו דרך לירד כי הכבד והעבה שהוא תחתיו הוא קשה להתעכל ולכן יצוף הדק והקל ההוא על העבה ויתעפש ויפסיד המאכל שתחתיו,ולזה הסכים הרמב"ם זכרונו לברכה,אמנם גאלינוס כתב,שיקדים האדם הכבד והעבה מן הקל והדק לפי שחמימות האיצטומכא הוא שבתחתית ושם הוא הוא חוזק העיכול ולכן אם יקדים לאכול המאכל הכבד והעבה ויהיה בתחתית האיצטומכא שהוא קר מפני הגידים שבו לא ימהר כל כך להתעכל".
מתברר במקור הרמב"ם בעניין זה הוא אריסטו.
ואולם קשיא לי שיחלוק על דברי חז"ל במסכת דרך ארץ רבה (פרק ז) : "מעשה ברבי עקיבא שעשה סעודה לתלמידיו,הביאו לפניהם שני תבשילין אחד נא ואחד מבושל,בתחילה הביאו לפניהם נא...ואחרי כן הביאו לפניהם מבושל".
ברור הדבר,ש"נא" יותר כבר מ"המבושל",ור' עקיבא נטל הכבד קודם.
א"כ הרמב"ם בחר באריסטו למרות ר' עקיבא?
והדברים תמוהים.
[השאלה מיסודו של הספר "עיונים ומחקרים" לש.ח.קוק]
תשובה
בס"ד
אפשר למצוא סמך לדברי הרמב"ם בספר שמות פרק טז "וַיֹּאמֶר משֶׁה בְּתֵת יְדֹוָד לָכֶם בָּעֶרֶב בָּשָׂר לֶאֱכֹל וְלֶחֶם בַּבֹּקֶר לִשבע"
על הפסוק הזה כתוב ברש"י כי "למדה תורה דרך ארץ" איך צריך להתנהג באכילה. והסביר רבינו בחיי כי "על דרך הקבלה בערב בשר לאכול ולחם בבקר, ייחד הפרנסה בשני עתים זה ביום וזה בלילה כנגד מידת הרחמים ומידת הדין. והודיע הכתוב הזה כי פרנסת הבשר מזדמנת בערב ופרנסת הלחם בבקר".
ולא הבאתי את דבריו אלא להסביר כי מה שהיה שם הוא סדר העולם ולא משהו אקראי. "לימדה תורה".
ועוד דע לך כי ההדרכה ללכת מן הקל אל הקשה היא הדרך של העולם.
כשברא הקב"ה את עולמו הוא לא התחיל מהאדם תחילה אלא מהמים – הקל תחילה – ביום השלישי – צמחים וכו' ורק ביום השישי הוא ברא את בעלי החיים הגדולים ואחר כך לאדם.
גם בלמוד תורה מתחילים עם הילד מהקל תחילה.
וכן אתה רואה בסעודת ליל הסדר שבתחילה אוכלים חסה וחרוסת, אחר כך סעודה ורק בסוף אוכלים את קרבן פסח.
****
עכשיו כדאי לראות את דברי הברייתא במסכת דרך ארץ – שם כתוב כך:
"מעשה בר"ע שעשה סעודה לתלמידיו הביאו לפניהם שני תבשילין אחד נא ואחד מבושל. בתחילה הביאו לפניהם נא. הפקח שבהן אחז את הקלח בידו אחת ותלשו בידו אחת לא בא אחריו משך ידיו ממנו ואכל פתו ריקם. הטפש שבהן אחז את הקלח בידו אחת ונשכו בשיניו. אמר לו ר"ע לא כך בני אלא הנח עקבך עליו בתוך הקערה.
ואחר כך הביא לפניהם מבושל אכלו ונסתפקו אחר כך
אמר להם בני ולא עשיתי לכם כל כך אלא לבדוק אתכם אם יש בידכם דרך ארץ אם לאו".
ובכן אתה רואה כי אין כאן הדרכה של חז"ל לאכול נא תחילה – להפך. ההדרכה היא לא לאכול מאכל שקשה לאכילה – וכדברי רבי עקיבא "לא עשיתי לכם כל כך אלא לבדוק אתכם אם יש בידכם דרך ארץ אם לאו". ולכן אי אפשר ללמוד מכאן הפך ממה שראינו קודם.
אחר כל זאת אני לא חושב שיש תמיהה על דברי הרמב"ם.
בהצלחה