מהו המנהיג של התורה?

בס"ד

השאלה היא שאלה מאוד מורכבת כיון שש הרבה מנהיגים בתנ"ך וכל אחד מהם התייחד בתכונות המתאימות לדורו ותקופתו. חכמינו אומרים "יפתח בדורו כשמואל בדורו" הרי ראית שיש הבדל שמים וארץ בניהם ואעפ"כ חכמינו השוו אותם אחד לשני. ההבדל הגדול בניהם הוא בדורות שאחר כך ששמואל נחשב מיוחד במינו שהמליך שני מלכים וביסס את מלכות ישראל ואילו יפתח לא נחשב בדוורת אחרים כמשהו מיוחד.
לכן לדורו כל מנהיג הוא המנהיג. וכנראה שהוא זה שמתאים להם. אבל לדורות אחרים יש מנהיגים ממנהיגים שונים.
החוט המקשר בין שלושת המנהיגים הגדולים של עם ישראל אברהם משה ודוד היא תכונת הענווה.

חכמינו בגמרא ציינו את הנקדה הזו כנקודה מרכזית שמקשרת את שלושתם:

במסכת חולין דף פט/א
"אמר רבי יוחנן משום רבי אלעזר בר' שמעון כל מקום שאתה מוצא דבריו של רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי בהגדה עשה אזניך כאפרכסת.
"לא מרבכם מכל העמים חשק ה' בכם וגו'" - אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: חושקני בכם שאפילו בשעה שאני משפיע לכם גדולה - אתם ממעטין עצמכם לפני.
נתתי גדולה לאברהם - אמר לפני: ואנכי עפר ואפר.
למשה ואהרן - אמר "ונחנו מה"
לדוד - אמר "ואנכי תולעת ולא איש"
אבל עובדי כוכבים אינן כן נתתי גדולה לנמרוד – אמר: "הבה נבנה לנו עיר".
לפרעה - אמר "מי ה'"
לסנחריב – אמר: "מי בכל אלהי הארצות וגו'".
לנבוכדנצר – אמר: "אעלה על במתי עב".
לחירם מלך צור – אמר: "מושב אלהים ישבתי בלב ימים".

הרי אתה רואה שהמנהיג האמיתי הוא זה שאינו מתגאה וזה מה שכתבה התורה על המנהיג האמיתי:

ספר דברים פרק יז
(טו) שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ אֲשֶׁר יִבְחַר יְדֹוָד אֱלֹהֶיךָ בּוֹ מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי אֲשֶׁר לֹא אָחִיךָ הוּא: (טז) רַק לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים וְלֹא יָשִׁיב אֶת הָעָם מִצְרַיְמָה לְמַעַן הַרְבּוֹת סוּס וַידֹוָד אָמַר לָכֶם לֹא תֹסִפוּן לָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה עוֹד: (יז) וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה לּוֹ מְאֹד: (יח) וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ וְכָתַב לוֹ אֶת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל סֵפֶר מִלִּפְנֵי הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם: (יט) וְהָיְתָה עִמּוֹ וְקָרָא בוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו לְמַעַן יִלְמַד לְיִרְאָה אֶת יְדֹוָד אֱלֹהָיו לִשְׁמֹר אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְאֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לַעֲשׂתָם: (כ)[ לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו וּלְבִלְתִּי סוּר מִן הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאול לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל מַמְלַכְתּוֹ הוּא וּבָנָיו בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל:]

וכך היה עם שלמה שהפסיד את מלכותו והנהגתו את ישראל. וכך היה גם במנהיגים אחרים שחשבו שהמלכות נועדה להטיב עימהם.

ובגמרא במסכת ברכות דף ד/א
"לדוד שמרה נפשי כי חסיד אני. לוי ורבי יצחק.
חד אמר: כך אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם לא חסיד אני? שכל מלכי מזרח ומערב ישנים עד שלש שעות, ואני חצות לילה אקום להודות לך.
ואידך - כך אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם לא חסיד אני? שכל מלכי מזרח ומערב יושבים אגודות אגודות בכבודם, ואני ידי מלוכלכות בדם ובשפיר ובשליא כדי לטהר אשה לבעלה. ולא עוד אלא כל מה שאני עושה אני נמלך במפיבשת רבי ואומר לו: מפיבשת רבי. יפה דנתי? יפה חייבתי? יפה זכיתי? יפה טהרתי? יפה טמאתי? ולא בושתי!!

שוב ראית שהענוה היא יסוד מוסד למנהיג .

לכן גם מלך המשיח מתיחד בזה אבל לא רק. בזה כי גם בתכונות חשובות אחרות למשל:

בספר ישעיה פרק יא
(ב) וְנָחָה עָלָיו רוּחַ יְדֹוָד רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת יְדֹוָד: (ג) וַהֲרִיחוֹ בְּיִרְאַת יְדֹוָד וְלֹא לְמַרְאֵה עֵינָיו יִשְׁפּוֹט וְלֹא לְמִשְׁמַע אָזְנָיו יוֹכִיחַ: (ד) וְשָׁפַט בְּצֶדֶק דַּלִּים וְהוֹכִיחַ בְּמִישׁוֹר לְעַנְוֵי אָרֶץ וְהִכָּה אֶרֶץ בְּשֵׁבֶט פִּיו וּבְרוּחַ שְׂפָתָיו יָמִית רָשָׁע: (ה) וְהָיָה צֶדֶק אֵזוֹר מָתְנָיו וְהָאֱמוּנָה אֵזוֹר חֲלָצָיו:

בהצלחה