שאלה
שלום כבוד הרב,
שמי ש. ואני בוגר ישיבה תיכונית. לאחרונה אני מתחבט בשאלת צדיק ורע לו.
אני יודע שנושא זה הינו נושא מאוד מורכב ויש עליו הרבה מאמרים אבל אני רוצה לשאול אותך.
אני מרגיש שבתקופה האחרונה קוראים לי דברים ואירועים מסוימים קשים ש"לא פייר" ולא מגיע לי שאני יחווה את אותם אירועים.
תמיד התלבטתי בשאלת צדיק ורע לו, וזה נושא שמאוד מעניין אותי, חשבתי על זה שלמרות שקורים לי אותם אירועים קשים, יש לי מנגד משפחה תומכת שתמיד תהיה שם לצידי, יש לי חברים טובים, תודה לאל אני בריא, אבל למרות זאת אני נתקל באירועים קשים שלא מגיעים לפי דעתי לאדם כמוני.
קורה מצבים בתפילה שאני פשוט משוחח עם הקב"ה בשפה יומיומית ולאו דווקא בשפת התפילה על הדברים והאירועים שקורים לי ושואל אותו למה זה קורה דווקא לי?
כבוד הרב אני מאוד מעוניין לשמוע את דעתך בעניין ואם תוכל לתת עצה טובה אודה לך מאוד.
ש.
תשובה
בס"ד
שלום רב,
נכון, שזו שאלה שנידונה בתנ"ך במקומות רבים. אפילו ספר שלם הוקדש לבעיה זו - ספר איוב.
הרמח"ל (שחי לפני כ250 שנה) הציע לבעיה זו תשובה פשוטה ומשכנעת.
הוא הגדיר מחדש את המושגים 'טוב ורע'.
הרמח"ל הסביר שעבור הצדיק המושגים 'טוב ורע' שונים לחלוטין מכפי שההמונים מבינים אותם.
ברגיל עבורנו 'טוב' פרושו - חזק, עשיר, בריא, מכובד, מצליח...
'רע' - ההיפך מכל אלו: חלש, עני, חולה, מבוזה, נכשל...
בא הרמח"ל וטוען שאלו מושגים של עולם ארצי, ה'טוב' שנזכר כאן הוא טוב חומרי וחברתי.
אבל צדיק אמיתי הוא איש רוחני אמוני, עבורו 'טוב' פרושו אחד ויחיד - קרוב אל ד',
'רע' - רחוק מד'.
לכן עבור הצדיק - גם אם הוא: חלש, עני, חולה, מבוזה, נכשל... אבל מתוך כך הוא מתקרב אל ד' - אז טוב לו. טוב לו מאוד!!!
ואם הצדיק - חזק, עשיר, בריא, מכובד, מצליח... אבל רחוק מד' אז רע לו, רע לו מאוד!
האמת היא שהתשובה של רמח"ל נעוצה בפרק ע"ג בתהילים שם אומר אסף שהוא מאושר וטוב לו כי הוא קרוב לאלקים:
"ואני קרבת א-להים לי טוב".
מכאן נחזור אליך ונאמר לך שמאוד טוב לך אלא שאתה לא מודע לכך.
אני מצטט מדבריך: "קורה מצבים בתפילה שאני פשוט משוחח עם הקב"ה בשפה יומיומית ולאו דווקא בשפת התפילה על הדברים והאירועים שקורים לי ושואל אותו למה זה קורה דווקא לי?"
האם חברים שלך (לכאורה 'טוב להם' יותר ממך) זוכים לתפילות כל כך משמעותיות? כל כך נוגעות?
הקשיים שלך והכאבים שלך מביאים אותך למקומות רוחניים גבוהים כל כך!
רבי עקיבא לכאורה היה 'צדיק ורע לו' - הוא מסר נפשו כדי ללמד תורה לעם ישראל למרות גזרות הרומאים, במקום שהקב"ה ישמור ויציל אותו - הוא נתפס והוצא להורג בעינויים קשים. אבל לפני מותו הוא לא כעס ותבע "מדוע צדיק ורע לו".
רבי עקיבא, במדרגתו הנשגבת, קבע שמותו הוא הרגע הכי מאושר בחייו: "כל ימי הייתי מתאוה מתי יבוא לידי ואקיימנו".
אתה ודאי יודע שחיים מתוקים ונעימים לעולם לא מביאים לאותן מדרגות של קרבה אישית ובקשת משענת אינטימית אצל ד' כמו שהכאב והייסורים מחוללים.
ודאי איננו מזמינים לעצמנו ייסורים, מצוקות, קשיים וכאבים - אבל כאשר אלו באים עלינו, נדע שהקב"ה מאפשר לנו (כמו שאתה עושה בתפילה שלך) להפוך זאת למציאות של קרבת אלוקים גדולה ובכך להיות במציאות של צדיק וטוב לו.
בברכה!