שאלה
היי
אני לומדת כרגע באולפנה עם פנימיה ומתלבטת האם לעבור לתיכון חילוני(ללא פנימיה) שנמצא בעיר שלי, חשוב לי להדגיש שיש בחינות לאותו המקום והבחינות עדיין לא היו ורק אחרי שהם יהיו אדע אם התקבלתי או לא.
אני מתלבטת האם לעבור לשם מכיוון שהאולפנה שלי היא יותר ראלית מאשר אומנית יש בה מגמות כמו תאטרון ואומנות אבל הן תלויות במספר הבנות שירשמו לאותה המגמה ואם אין מספיק המגמה לא תפתח. אני רוצה ללכת למגמת עיצוב שאין אותה אצלי באולפנה, אך יש לי התלבטויות רבות מאחר שאם אעבור לשם(לתיכון החילוני) זה יהיה ללא חברותיי וללא רמה דתית וכמובן שאני כנראה אהיה הדתייה היחידה שאלמד שם.
אני לא יודעת מה לעשות ורציתי לקבל עצה שאולי תעזור לי להחליט מה לעשות....
דנה
תשובה
שלום דנה יקרה.
תודה שכתבת אלינו!
שאלה יפה ומורכבת שאלת, שאלה וכמעט בטוח תיפגשי איתה גם בהמשך החיים, בתחנות שונות- בשירות לאומי/צבא, בעבודה וכן הלאה. האם ללכת עם הלב אבל לעבוד בסביבה לא דתיה, או לשמור על עצמי כמו בחממה עוטפת אבל לא להגשים חלומות?
אני אתחיל מהסוף: החלטה היא אך ורק בידיים שלך. הפרשן "מצודת דוד" כתב בפירושו "כי אין בעולם שמחה כהתרת הספקות".. לכל החלטה יש כביכול "מחיר" (לא דווקא מחיר רע, חלילה), השאלה מה האדם מוכן לשלם בבחירה שלו. אחרי שאנחנו בוחרים, אחרי כל ההתלבטויות וההיסוסים, כשמחליטים- יש שמחה מאוד חזקה של שלמות עם ההחלטה שקיבלנו.
אז מה ה"מחיר" לגביי מה שתיארת?
אפשרות אחת- להישאר איפה שאת: באולפנא המוכרת, התומכת, העוטפת, עם שני פרמטרים חשובים: מצד אחד חברות, מצד שני סביבה של עבודת ה'. אווירה, תפילות, לבוש, תוכן רוחני ועוד- הכל כבר מוכר ומובנה. אבל, וזה אבל גדול, מה עם הגשמת חלומות ומימוש עצמי? את זה לא בטוח תקבלי באולפנא.
כמובן שכדאי לחכות ולראות האם יירשמו מספיק בנות, ואז אולי הדילמה תיפתר מעצמה, בעזרת ה'.
אפשרות שניה- ללכת אל הלא נודע: להגשים את החלום שבוער בך, לממש את עצמך ולהתחיל את הצעד הראשון בדרך ליעד שהצבת לעצמך. אבל, וזה אבל גדול: מה עם סביבה שאינה דתיה, שלא הולמת את דרך התורה וערכיה? וזה יפגוש אותך בכל מקום, כשרות, בנים-בנות, הלכות ועוד. (לגביי חברות: כתבת שתהיי היחידה, כי כל חברותייך יישארו באולפנא, בע"ה תצליחי לרכוש חברות חדשות גם במקומות חדשים. אולי זה לא פשוט בהתחלה ותהיה בדידות, אך אפשרי).
אם כן, מה לעשות? כדאי לכתוב לעצמך יתרונות וחסרונות, לפעמים על הדף זה ירגיש לך יותר מסודר ולא פחד מבולגן מ"מה יהיה". זה יעזור להקשיב גם ללב וגם לשכל.
אחרי זה, כדאי מאוד להתייעץ עם מישהו שמכיר אותך היטב. הורים, מורה קרובה או מישהי גדולה שאת סומכת עליה. השיתוף גם יקל עלייך, מן "פריקה" של משא כבד, פתאום מישהו בא ומקשיב ונותן כתף. נותן לנו יכולת לשחרר קצת אנחת רווחה. חשבי עם מי כדאי להתייעץ, כמובן שעדיין את זה שמחליטה אך אולי יוכלו לתת לך כיוונים שלא חשבת עליהם או חיזוקים על מה שכן חשבת.
כמה מילים אם תבחרי לעבור לתיכון חילוני, החיים מזמנים לנו אתגרים רבים שהם-הם בונים אותנו. כבר אמרנו, שלכל בחירה גם יש מחיר. להיות בסביבה לא דתיה זה אפשרי אך מאוד-מאוד מאתגר, בטח ובטח בגילאים צעירים. בגלל שזה לא רק ללמוד עיצוב, למשל- בתחום הזה יכולים להביע רעיונות ודברים שלא הולמים את דרך התורה והמצוות. אגב, זאת נקודה למחשבה, כמה כוח יש בתחום העיצוב! מאחלת לך שתזכי "למנף" את היכולת הזו לדברים טובים, כשרים וחיוביים בעזרת ה'.
אז בסביבה לא דתיה, צריך להיות חזקים. איך אפשר להיות חזקים, או להתחזק?
קודם כל להיות במודעות לכך שאת לא בבית של ההורים, לבחון קצת יותר מה נלמד ומה אומרים. לשים לב מה הגבולות שלך, ולדעת אותם טוב.
כדאי להקפיד על הלכות, לנסות להתחזק באמונה- לשמוע שיעורים ולקרוא ספרים, לשמור על קשר עם חברות מהאולפנא, לשמוע את דעת ההורים.
ואת יודעת מה, זה נכון גם אם תישארי באולפנא. לפעמים דווקא בגלל שאנחנו ב"חממה" דתית, פחות משקיעים בעולם הרוח שלנו, וזה גם כל כך חשוב.
(כמובן, שיש כל כך הרבה מה ללמוד גם מאנשים שלא דתיים, כמה דרך ארץ יש, כשרונות ועוד. לבוא עם ענווה אבל גם לשמור על דרכך).
אם את מחליטה להישאר באולפנא, אולי יש אפשרות ללמוד עיצוב בקורס מסוים או חוג באזור? כלומר, לנסות לא לוותר על זה לגמרי, כי הרצון הזה ימשיך לבעור בך וזה מעולה! הקב"ה נתן ונטע בכולנו כישרונות ויכולות כדי שנממש אותם, לא כדי שנכבה אותם חלילה.
כמובן שצריך לשאול את ההורים אם אפשרי מבחינתם (גם לשאול את רשותם וגם מהצד הכלכלי).
לא לשכוח להתפלל על כך, לבקש מה' שיעזור לך להחליט, וגם לגביי מה שתחליטי- בע"ה הקב"ה יעזור לך איפה שתהיי, ושתשמחי בבחירתך, ולא רק כאן אלא כל החיים.
דנה יקרה, אשרייך על "בדיקת דופק" של חשיבה מעמיקה ביחס להמשך החיים.
מאחלת ומקווה בשבילך שתמצאי את הדרך הנכונה בשבילך,
אבל בלי להרגיש תחושת החמצה.
תגיעי רחוק- השמיים הם הגבול!
המון המון הצלחה וברכת ה' עלייך!
שרון