שאלה
אני לא יודעת בדיוק איך לנסח את זה אבל ננסה.. לפעמים אני מרגישה שאני נותנת לאחרים רק בשביל לקבל בעצמי אם זה יחס או כל דבר אחר.. זה די מטריד! אני רוצה לתת לאחרים כי אכפת לי מהם כי אני אוהבת אותם ולא כי אני אוהבת את עצמי ודואגת שלי יהיה טוב..אבל אני לא יודעת איך להמנע מזה..יש דברים שנהיו סוג של הרגל..רעיונות ועזרה איך לשנות את זה יתקבלו בשמחה..:)
תשובה
ב"ה,
לשואלת שלום,
א. זו אכן מעלה גדולה לתת לשמה ולא לשם קבלה,
חכמים ידעו את הקושי הזה והדריכו אותנו:
לעולם יעסוק אדם בתורה אפילו שלא לשמה, מתוך שלא לשמה יבא ללמוד גם לשמה.
אי אפשר להגיע לדרגה זו בבת אחת,
צריך לפרוס לפרוסות קטנות,
אפשר לעשות מעשה קטן כשיודעים מראש שלא מקבלים תמורה,
לאחר זמן מתבוננים ורואים שעצם המעשה הוא הרבה יותר גדול מהשבח או היחס שמקבלים בגללו, וכך מתחזקת ההכרה שהמעשה בעצמו הוא הדבר העיקרי.
ב. כתוב במדרש (ויקרא רבה לד,ח):
"אמר ר' יצחק למדתך תורה דרך ארץ שכשיהא אדם עושה מצוה יהא עושה אותה בלב שמח שאלו היה ראובן יודע שהקב"ה מכתיב עליו (בראשית לז, כא) "וישמע ראובן ויצילהו מידם" היה טוענו ומוליכו אצל אביו,
ואלו היה יודע בועז שהקדוש ברוך הוא מכתיב עליו ויצבט לה קלי עגלים פטומים היה מאכילה"
מסבירים המפרשים שאין הכוונה שאילו ידעו על הפרסום היו מתאמצים יותר,
אלא : אילו ידעו עד כמה המעשה שלהם חשוב עד כדי כך שנכתב בתורה לדורות, היו מתאמצים יותר.
בקיצור : לעלות לאט, להתמקד בערך המעשה.
בברכה,
דני ארגמן