לשלוט על הרגש והמחשבה

בס"ד
שלום רב,

א. באשר למצוות התורה שאת מציינת: "ושמחת בחגך"; "לא תחמוד" (יש כמובן עוד מצוות רבות). בגלל הקושי לצוות על הלב, משתדלת ההלכה להמחיש את המצוות במעשים. למשל שמחת הרגל מתבטאת באכילה ושתיה. גם איסור 'לא תחמוד' מותנה בכך שאדם עושה מעשה כדי להשיג את הדבר שהוא חומד.
אנו רואים שחז"ל היו מודעים לקושי הגדול לצוות על הלב ולכן הגדירו את המצוות בהקשר מעשי יותר.

ב. עם זאת לא די בתיקון המעשים מפני שאדם צריך להעמיק את התיקון של עצמו. יותר מכך - כדי שהמעשים יהיו מתוקנים ולא נכשל ביצר שלנו, עלינו לעמול על תיקון הלב. זהו תחום שקשור לעולם הפנימי של האדם, לתיקון המידות.

ג. הדוגמא שאת נותנת אודות הכעס ממחישה באופן מלא את הקושי: אפשר להמנע מכעס חיצוני אבל השאיפה הגדולה היא לבטל את הכעס הפנימי, שלא יהיה כעס בכלל, גם לא כזה שכבוש בתוכי מפני שאינני רוצה לכעוס עכשיו.

ד. עכשיו הגענו אל שאלת המפתח - כיצד לעבוד על הרגש. בענין זה יש שתי שיטות עקריות: שיטת בעלי המוסר ושיטת הרב קוק (במאמר הדור הוא מדבר על 'כובש וישר'):
שיטת בעלי המוסר היא לכבוש את היצר. לשלוט עליו בכוח הרצון ולא לאפשר לו לפעול בחופשיות. הבעיה היא ששיטה זו יעילה יותר לגילויים החיצוניים של הרגש, היא מצוינת כדי לשלוט במעשים של האדם. אבל בדרך הזאת קשה מאוד לשנות באמת את הרגשות. הסיבה היא ששיטה זו עובדת באמצעות הרצון השכלי והאמת היא שהשכל והרגש כמעט לא נפגשים. השכל יכול לשלוט על המעשים אבל הוא לא יכול לשלוט על הרגשות.

השיטה של הרב קוק היא לעורר רגשות נוספים - חיוביים יותר. להרים את האדם לרצונות גדולים, ענקיים. להעניק לאדם חויה עשירה ומרוממת. לא לחולל מאבק בין שכל ורגש אלא להתמלא ברגשות נשגבים שמאליהם כבר יסחפו את האדם אל הטוב והישר. הרב קוק מבקש ליצור אצלנו הזדהות פנימית עם הדרך האלוקית. התורה והמצוות צריכים להיות משהו שאני אוהב ומתפעל ממנו. קיום המצוות צריך להיות שאיפה טיבעית ומשמחת.

האפשרות להזדהות עם התורה מחייבת לימוד תורה אחר מהמקובל כיום. הרב קוק מדבר על "תורת חיים" לימוד שמתרגש מן התורה ולא רק מבין אותה. לימוד שנעשה לא רק דרך השכל אלא דרך השכל והלב יחד.

כדי להמחיש את הדברים: הדרך להתמודד עם הכעס - לתקן את השורש שלו, את הגאווה שהיא מקור הכעס: בגלל הגאוה לאדם נדמה שהכל מגיע לו וכשאינו מקבל הוא כועס.
לכן צריך לפתח הרבה רגשות של אהבה לזולת. להתבונן בכל מי שסביבי בעין טובה. לראות את הטוב שבכל אחד. לשאול מה אני מקבל מכל אחד שסביבי ועד כמה אני צריך להיות אסיר תודה.
מיותר להסביר עד כמה הגאווה רחוקה מהקשר הנכון שבין אדם למקום, ועד כמה התקרבות אמיתית אל ד' מחזקת את הענווה.
בדרך הזאת מתגברת הענווה שבי - מתוך כך מתרכך הכעס. אני לא חי בתפיסה שהכל מגיע לי. אני מבין שיש אלוקים, יש סביבי עוד אנשים, אני מרגיש שאני מקבל מכולם הרבה מאוד.

צריך להקשיב גם לעולם הפנימי שלי. להרגיש מה עובר עלי כאשר אני כועס. עד כמה הכעס מזיק לי ופוגע בי: במתח הפנימי שהוא יוצר אצלי, באנרגיות השליליות שהוא מוציא ממני. צריך להרגיש כיצד הכעס שם אותי במרכז, כיצד הוא מחזק את הגאווה שלי וזהו נזק נוסף שיש לי מהכעס.
מעתה כאשר אכעס ארגיש לא טוב עם עצמי - בכל רגע של כעס אני פוגע בעצמי. ההרגשה הלא טובה הנלוית לכעס תתחזק ותתגבר ותרחיק אותי מהכעס.