לקט מקורות בנושא חברה מעורבת ונפרדת

ב"ה

שלום לך,

להלן קובץ מקורות שהכינותי בנושא.

מקווה שיהיה לך לעזר.

בהצלחה,

שי

ב"ה

שלומות


לפניך לקט מקורות בשאלת החברה המעורבת. מקווה שתמצא בו תועלת

בהצלחה,

שי

מפסוק לפסק
השתלשלות ההלכה

לפנייך לקט מקורות בנושא השתלשלות הלכה: "מפסוק לפסק".
המקורות מדורגים: מהתנ"ך ועד לפוסקי דורנו.
עלייך ללמוד את המקורות כולם, לסכמם, ולבנות עבודה המאגדת בתוכה את המקורות הללו.
בסוף העבודה, עליך לסכם את המסקנות אותם את מסיקה מעבודתך.
המסקנות צריכות להיות מבוססות על המקורות תוך ניתוח המציאות בה אנו חיים היום.

עבודה זו עוסקת במספר שאלות עקרוניות:
-1 האם יש איסור הלכתי מוגדר לשהיה מעורבת של גברים ונשים?
-2 מהם מקורות האיסור?
-3 כיצד בא האיסור לידי ביטוי במהלך ההיסטוריה?
-4 האם למציאות הסובבת השפעה על פסיקת ההלכה? מה את לומדת מעקרון זה?
-5 כיצד נתייחס לתנועת בני עקיבא על פי האמור במקורות אלה?


לנוחיותך, לקט שאלות מנחות בשולי המקורות.



"והערב נא ה' אלוהינו את דברי תורתך בפינו"
"ושננתם לבנך" - שיהיו דברי תורה מחודדים בפיך








ת נ " ך

מקור מס' 1:
זכריה פרק יב' פס' יב':
וספדה הארץ משפחות משפחות לבד משפחת בית דויד לבד ונשיהם לבד משפחת בית נתן לבד ונשיהם לבד:
מצודת דוד, שם
ונשיהם לבד - הוא דרך צניעות שלא יהיו מעורבבים עם הגברים:
משפחות בית נתן - כן יהיה שם משפחה יקרה בזה הזמן וכן כולם שחושב והולך וזכרם הנביא בנבואה:

- איך מתקשר פס' זה לנושא?
- מדוע כל משפחה סופדת לבדה ע"פ פי' המצודת דוד?

מ ש נ ה
מקור מס' 2:
מסכת מידות פרק ב משנה ה:
עזרת הנשים היתה אורך מאה ושלשים וחמש על רחב מאה ושלשים וחמש וארבע לשכות היו בארבע מקצעותיה של ארבעים ארבעים אמה ולא היו מקורות וכך הם עתידים להיות שנאמר )יחזקאל מ"ו( ויוציאני אל החצר החיצונה ויעבירני אל ארבעת מקצועי החצר והנה חצר במקצוע החצר חצר במקצוע החצר בארבעת מקצעות החצר חצרות קטורות ואין קטורות אלא שאינן מקורות ומה היו משמשות דרומית מזרחית היא היתה לשכת הנזירים ששם הנזירין מבשלין את שלמיהן ומגלחין את שערן ומשלחים תחת הדוד מזרחית צפונית היא היתה לשכת העצים ששם הכהנים בעלי מומין מתליעין העצים וכל עץ שנמצא בו תולעת פסול מעל גבי המזבח צפונית מערבית היא היתה לשכת מצורעים מערבית דרומית אמר רבי אליעזר בן יעקב שכחתי מה היתה משמשת אבא שאול אומר שם היו נותנין יין ושמן היא היתה נקראת לשכת בית שמניה וחלקה היתה בראשונה והקיפוה כצוצרה שהנשים רואות מלמעלן והאנשים מלמטן כדי שלא יהו מעורבין וחמש עשרה מעלות עולות מתוכה לעזרת ישראל כנגד חמש עשרה מעלות שבתהלים שעליהן הלוים אומרים בשיר לא היו טרוטות אלא מוקפות כחצי גורן עגולה:
מקור מס' 3:
סוכה פרק ה:
החליל חמשה וששה זהו החליל של בית השואבה שאינה דוחה לא את השבת ולא את יום טוב אמרו כל מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו:
מוצאי יום טוב הראשון של חג ירדו לעזרת נשים ומתקנין שם תקון גדול ומנועות של זהב היו שם וארבעה ספלים של זהב בראשיהן וארבע סולמות לכל אחד ואחד וארבעה ילדים מפרחי כהונה ובידיהם כדים של שמן של מאה ועשרים לוג שהן מטילין לכל ספל וספל:
- מה המשמעות של ההפרדה בין גברים לנשים על פי האמור במשניות?
- מדוע מוגדר הענין כתיקון גדול?


ת ל מ ו ד

מקור מס' 4:
תלמוד בבלי מסכת סוכה דף נב עמוד א-ב:
במוצאי יום טוב כו'. מאי תיקון גדול? - אמר רבי אלעזר: כאותה ששנינו, חלקה היתה בראשונה והקיפוה גזוזטרא, והתקינו שיהו נשים יושבות מלמעלה ואנשים מלמטה. תנו רבנן: בראשונה היו נשים מבפנים ואנשים מבחוץ, והיו באים לידי קלות ראש, התקינו שיהו נשים יושבות מבחוץ ואנשים מבפנים. ועדיין היו באין לידי קלות ראש. התקינו שיהו נשים יושבות מלמעלה ואנשים מלמטה. היכי עביד הכי? והכתיב )דברי הימים א כח( הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל! - אמר רב: קרא אשכחו ודרוש, )זכריה יב( וספדה הארץ משפחות משפחות לבד משפחת בית דוד לבד ונשיהם לבד. אמרו: והלא דברים קל וחומר. ומה לעתיד לבא - שעוסקין בהספד ואין יצר הרע שולט בהם - אמרה תורה אנשים לבד ונשים לבד, עכשיו שעסוקין בשמחה ויצר הרע שולט בהם - על אחת כמה וכמה.
מקור מס' 5:
תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא צא' עמוד ב':
אמר רבי יוחנן: נהירנא כד הוו מטיילין טליא וטלייתא בשוקא, כבר שית עשרה וכבר שב עשרה ולא הוו חטאן


)תרגום: אמר רבי יוחנן-זכורני שהיו מטיילין נער ונערה בשוק כבר בני שש עשרה ואפילו בני שבע עשרה ולא היו חוטאים(
פירוש המהרש"א:

רצה לומר שזכר שכן היה בדורות הראשונים וקרוב לזמן בית המקדש, ונתקלקלו הדורות מימי החורבן מדור לדור

-מהו התיקון הגדול על פי דברי ר' אליעזר בתלמוד?
- מה היתה השלתלשלות הענינים שהובילה ל"תיקון הגדול"?
- מהו הקל וחומר אותו מביא התלמוד ומה משמעותו?
- מה ההבדל בין דורות ראשונים לדורות אחרונים על פי דברי התלמוד במסכת בבא בתרא
ופרוש המהרש""א?


פסיקת הלכה
ראשונים
ר מ ב " ם

מקור מס' 6:
רמב"ם הלכות יום טוב פרק ו הלכה כ:
כשאדם אוכל ושותה ושמח ברגל לא ימשך ביין ובשחוק ובקלות ראש ויאמר שכל מי שיוסיף בזה ירבה במצות שמחה, שהשכרות והשחוק הרבה וקלות הראש אינה שמחה אלא הוללות וסכלות ולא נצטוינו על ההוללות והסכלות אלא על השמחה שיש בה עבודת יוצר הכל שנאמר )דברים כ"ח( תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב )מרב כל( הא למדת שהעבודה בשמחה, ואי אפשר לעבוד את השם לא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך שכרות.
חייבין בית דין להעמיד שוטרים ברגלים שיהיו מסבבין ומחפשין בגנות ובפרדסים ועל הנהרות כדי שלא יתקבצו לאכול ולשתות שם אנשים ונשים ויבואו לידי עבירה, וכן יזהירו בדבר זה לכל העם כדי שלא יתערבו אנשים ונשים בבתיהם לשמחה, ולא ימשכו ביין שמא יבואו לידי עבירה.


מקור מס' 7:
רמב"ם הלכות שופר וסוכה ולולב פרק ח הלכה יב:
אף על פי שכל המועדות מצוה לשמוח בהן, בחג הסוכות היתה שם במקדש שמחה יתירה שנאמר )ויקרא כ"ג( ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים, וכיצד היו עושין ערב יום טוב הראשון היו מתקנין במקדש מקום לנשים מלמעלה ולאנשים מלמטה כדי שלא יתערבו אלו עם אלו, ומתחילין לשמוח ממוצאי יום טוב הראשון, וכן בכל יום ויום מימי חולו של מועד מתחילין מאחר שיקריבו תמיד של בין הערבים לשמוח שאר היום עם כל הלילה.

- כיצד מנעו בבית המקדש מצב של קלות ראש בירושלים?
- כיצד מנעו מצב זה בבית המקדש? מה המשמעות של הלכות אלה?










אחרונים
פסיקת הלכה
ספרי קיצורים


מקור מס' 8:
קיצור שולחן ערוך סימן קמט סעיף א
קודם ברכת המזון בעשרה, אומר המברך דוי הסר וכו' ואומרים שהשמחה במעונו, ויש לומר שאכלנו משלו בלא וא"א ולא ושאכלנו משלו, ואחר ברכת המזון לוקח כוס שני ואומר עליהם ששה ברכות, ואחר כך מברך על הכוס של ברכת המזון בורא פרי הגפן, וטוב שלא למלאות את הכוס לששה ברכות עד לאחר ברכות המזון. צריכין ליזהר שלא יאכלו אנשים ונשים בחדר אחד, שאם אוכלים אנשים ונשים בחדר אחד אין אומרים שהשמחה במעונו כי אין שמחה כשיצר הרע שולט.


- מדוע אין מברכים שהשמחה במעונו כאשר גברים ונשים נמצאים בערבוביא?



פסיקת הלכה
פוסקי דורנו
ש ו ת י " ם

מקור מס' 9:
שו"ת אגרות משה חלק או"ח א' סימן מא:
ובמקום קבוץ לדברי הרשות ואף בחתונות מסופקני אם יש האיסור זה באופן שליכא* חשש יחוד ויותר נוטה שליכא לאיסור זה דהא אשכחן** באכילת הפסח שהיו אוכלין האנשים והנשים בבית אחד, והיו שם כמה משפחות שאין לך כל פסח ופסח שלא נמנו עליו יותר מעשרה ... דלר"ש*** אין הפסח נאכל בשתי חבורות ואם יעשו מחיצה ביניהם הרי יחשבו כשתי חבורות...משמע שנשים עם אנשים ישראלים מותר.
____________
* שאין...
** שהרי מצאנו
*** לרבי שמעון
- מה הראיה מקורבן פסח, אותה מביא הרב פיינשטיין להוכחת דבריו?

הקפידי לעיין בביוגרפיה תוך שימת לב מיוחדת
על תקופת פעילותו, המבנה החברתי, הבעיות הרוחניות
המרכזיות המאפיינות את התקופה, השקפת עולמו של הפוסק, ועוד.
ביוגרפיה - אגרות משה
רבי משה פיינשטיין נולד ברוסיה בשנת ה"א תרנ"ה )1895( ושם למד ואף כיהן ברבנות עד הגירתו לארצות הברית בשנת ה"א תרצ"ז )1937(. ישיבתו בניו יורק, תפארת ירושלים, היא אחת הישיבות המעולות הודות להנהגתו. ר' משה היה מוכר כפוסק הגדול בארה"ב, ותשובותיו מופצות בעולם היהודי כולו. הוא דן בתשובותיו בבעיות טכנולוגיות מודרניות וגם בעיקרי היהדות. ר' משה היה פעיל בעניני ציבור וחינוך. נפטר בשנת ה"א תשמ"ו )1986(.







מקור מס' 10:
שו"ת אגרות משה חלק יו"ד א' סימן קלז:
בענין למוד בכתה אחד ילדים וילדות קטנים ז' שבט תשי"ד. מע"כ ידידי הנכבד הרה"ג ר' יוסף עליאש שליט"א מנהל ישיבת בית יהודה בדעטראייט.
הנה בדבר למוד במחלקה אחת ילדים וילדות ודאי אף לקטנים וקטנות ביותר אין רוח חכמים נוחה מזה דאף שעדין אין בהן יצר הרע וחשש הרהור מ"מ הא* צריך לחנך אותם להתרחק מנשים ואת הילדות מאנשים וכשלומדין ביחד אדרבה עוד מתרגלין להיפוך להתקרב ויתרגלו מזה גם לכשיתגדלו שכבר יהיה בהן יצה"ר** וחשש הרהור. ולכן אף שאין בזה שייכות חשש איסור עתה שאף אם היו גם קטנים חייבין במצות לא היה שייך בהו האיסור מ"מ הא יש חיוב חינוך...ולכן מה שהסכמתי להקל הוא רק בשעת הדחק שלא היה באפשרי לעשות בית ספר מיוחד לילדות והיו הילדות מתחנכות בבתי ספר של המדינה שהוא ללא אמונה וללא מעשים ח"ו*** ולכן היה עדיף שילמדו בבתי ספר שיסדו היראים אף שלומדים יחד עם ילדים כשהן קטנים טובא**** שאין בהן שייכות האיסור כיון שלרוב האחרונים בארתי שליכא איסור מדינא**** ...חינוך הבנות באמונה עדיף. וא"כ ברור ופשוט שאם אך יש אפשריות לעשות בית ספר מיוחד לילדות אף לקטנות ביותר מחוייבין לעשות וכ"ש לגדולות וגדולים קצת שאסור לכו"ע )לכל העולם - לכל הדעות( מדינא בין בלמודי קדש בין בלמודי חול. והנני ידידו מוקירו, משה פיינשטיין
_______________
* מכל מקום זה.
** יצר הרע.
*** חס וחלילה.
**** קטנים יותר.
***** אין איסור מצד עצם הדין.

-מדוע אוסר הרב פיינשטיין לימוד של בנים ובנות יחדיו? באילו מקרים הרב מתיר לימוד משותף?
- מה ניתן ללמוד מהיתר זה ביחס למהות האיסור?
- מה ניתן ללמוד מכאן על מכלול השיקולים המנחים פוסק הלכה?


מקור מס' 11:
שו"ת אגרות משה חלק יו"ד ב' סימן קט:
במיטינגען של סאסייטע* ותיקנו שילמוד אחד איזה דין אם רשאות הנשים להישאר שם לשמוע כ"א מנ"א תש"כ. מע"כ הנכבד ר' יוסף בראון שליט"א.
הנה בדבר המיטינגען של הסאסייטע שבאין לשם אנשים ונשים לשוחח ולהווכח ולהחליט בעניני חול של הסאסייטע, ותיקנו שבכל מיטינג ילמוד אחד מהחבורה איזה דבר תורה בפסקי דינים משלחן ערוך או בדברי מוסר ויראה, הוא תקנה טובה ויישר כחכם. ובדבר הנשים אם יכולות להיות שם גם בשעת הלמוד כמו שהן נמצאות שם בשעת השיחות ודיונים בעניני חול, או שצריכות לצאת לחדר אחר, הנה דברי תורה ומוסר לא גרעי מעניני חול וכיון שאין אתם מחמירים עליהן שלא לבא להמיטינגען כמו כל הסאסייטעס שבמדינה זו שגם הנשים משתתפות בכל הדברים, אף שאין ידוע הטעם שמקילין במדינה זו בפשיטות אבל כיון שמקילין אין שום טעם שיצאו בשעת הלמוד כי גם נשים צריכות לידע דיני התורה וטוב להן שישמעו דברי תורה דינים ומוסר כדאמרו חז"ל בהא דמצות הקהל ריש חגיגה נשים באות לשמוע. וכן טוב שישמעו בכל מקום דברי תורה. אבל אם יגיע זמן תפלת מנחה או מעריב וירצו להתפלל שם יצטרכו הנשים לצאת לחדר אחר ולא בחדר שמתפללין שם האנשים. ידידו, משה פיינשטיין
_________________
* מפגשי החברה


- מה תיאור המציאות בה דן הרב פיינשטיין?
- מהי עמדת הרב פיינשטיין ביחס לשהות משותפת שלגברים ונשים? עייני היטב בתשובת הרב!!!


מקור מס' 12:

שו"ת פסקי עזיאל בשאלות הזמן סימן מד ד"ה הסברא נותנת:
הסברא נותנת לומר דבכל כנסיה רצינית ושיחה מועילה אין בה משום פריצות, וכל יום ויום האנשים נפגשים עם הנשים במשא ומתן מסחרי, ונושאים ונותנים, ובכל זאת אין שום פרץ ושום צוחה. ואפילו היותר פרוצים בעריות, לא יהרהרו באיסור בשעה שעוסקים ברצינות במסחרם. ולא אמרו רבותינו אל תרבה שיחה עם האשה )אבות א' ה( אלא בשיחה בטלה שלא לצורך, ושיחה כזאת היא הגוררת עון, אבל לא שיחה של וכוח בענינים חשובים וצבוריים; ואין הישיבה במחיצה וכפיפה אחת לשם עבודת הצבור, שהיא עבודת הקדש, מרגילה לעבירה, ומביאה לידי קלות ראש, וכל ישראל האנשים והנשים קדושים הם, ואינם חשודים בפריצת גדר הצניעות והמוסר. ואל תשיבני ממה שאמרו חכמים: בראשונה היו נשים מבפנים ואנשים מבחוץ, והיו באים לידי קלות ראש, והתקינו שיהיו נשים יושבות מלמעלה ואנשים מלמטה )סוכה נ"א(, שלא נאמר זה אלא בכנסיה המונית גדולה של כשרים ופרוצים יחד, ובכגון זה חוששים למעוטא דפרוצים, וביותר בהיותם עסוקים בשמחה ויצר הרע שולט בהם, אבל בכנסיה של נבחרים לא נאמר דבר כזה לעשות את נבחרי העם לפרוצים בעריות, ולא תהיה כזאת בישראל.
פסקי עזיאל בשאלות הזמן
רבי בן ציון מאיר חי בן יוסף רפאל עזיאל נולד בירושלים בשנת ה"א תר"מ )1880(. אביו היה אב בית הדין הספרדי שבעיר. לאחר שלמד ולימד בישיבות בירושלים, הוא נתמנה לחכם באשי )רב ראשי בארצות העותומניות( של יפו והגלילות בשנת ה"א תרע"א )1911(, ועבד בהרמוניה ובשיתוף פעולה מלא עם הרב האשכנזי של יפו, רבי אברהם יצחק הכהן קוק. פעולותיו לטובת האוכלוסיה היהודית בארץ במשך מלחמת העולם הראשונה גרמו לכך שהוגלה על ידי השלטונות התורכיים לדמשק, אך כעבור זמן מה הצליח לחזור לארץ. בשנת ה"א תרפ"א )1921( נתמנה כרב ראשי בשאלוניקי. לאחר שנתיים עבר לכהן כרבה הראשי של תל-אביב, ובשנת ה"א תרצ"ט )1939( נתמנה לרב הספרדי הראשי של ארץ ישראל כראשון לציון. הוא היה פעיל בענייני הקהילה ובפעולות ציוניות, וכתב תשובות רבות בנושאים אקטואליים. הוא נפטר בשנת תשי"ג )1953(.

- "אל תרבה שיחה עם האשה" - כיצד מתיישבת המשנה לדעת הרב עוזיאל?
- מה בתיר הרב עוזיאל?
- מהם השיקולים שהביאו את הרב עוזיאל להקל?


מקור מס' 13:
שו"ת שרידי אש חלק ב סימן ח:
והערעורים הם שנים: ערעור נגד צורת הארגון הזה, שהוא משתף בנים ובנות בעבודה ומאגדם לאגודה אחת, וערעור נגד המנהג שנהגו, שהבנים והבנות מזמרים יחד זמירות של סעודות שבת או זמירות קודש אחרות. כבוד תורתו שואל בשם הועידה התורנית של הארגון ישורון אם מותר להם להמשיך את פעולתם בדרך שנהלו אותה עד כה או צריכים להפסיק פעולתם ולגרום לפירוד הארגון, כפי התיאור של כבוד תורתו.
ואשיב על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, ערעורי החרדים בוודאי יש להם על מה לסמוך, שהרי עפ"י דין תורה צריך להפריש אנשים מנשים כדי שלא יבואו לקלות ראש, כמבואר במס' סוכה נ"א, ע"ב: מאי תיקון גדול וכו' התקינו שיהיו נשים יושבות מבחוץ ואנשים מבפנים ועדיין היו באין לידי קלות ראש התקינו שיהיו נשים יושבות מלמעלה ואנשים מלמטה, ועי' שם /סוכה/ נ"ב ע"א: ומה לע"ל )לעתיד לבוא( שעוסקין בהספד ואין יצר הרע שולט בהם אמרה תורה אנשים לבד ונשים לבד וכו'. ועי' באו"ח סי' תקכ"ט סעיף ד': חייבים בי"ד להעמיד שוטרים ברגלים וכו' שלא יתערבו אנשים ונשים בבתיהם בשמחה וכו'. ומטעם זה נמנעו בכל קהלות קדושות ליסד חברות שיש בהם תערובת אנשים ונשים, כידוע. והערעור השני, וודאי שצודק הוא, עפ"י מה שנאמר בגמ' ברכות כ"ד ע"א: קול באשה ערוה, ויש מי שאמר שהאיסור הוא רק לשמוע קול אשה ערוה כגון א"א )אשת איש( וכד' אבל לא קול אשה פנוי' שאיננה ערוה וטעו להמשך אחר לשון הרמב"ם בפרק כא' מאיסורי ביאה וכן השולחן ערוך חלק אבן העזר בסי' כ"א, שכתבו ואסור לשמוע קול ערוה, אבל כבר הוכיח בשו"ת באר שבע שזו טעות ואין נ"מ בין נשואה ופנוי'. עי"ש בקונטרס באר מים חיים אות ג', ומדבריו יוצא שאף זמירות של שבת אסור לזמר בחורים עם בתולות.

מכל מקום, כשנשאלתי ע"ז ממנהלי ישורון הוריתי להם שימשיכו את פעולתם עפ"י הדרך שהתוו להם גדולי אשכנז, שהיו צדיקים גדולים וכל כוונתם היתה לשם שמים, להציל את הנוער מסכנת הטמיעה שהתפשטה באשכנז בימיהם ועי"כ הצילו כמה נפשות מישראל והצליחו לקרבם לתורה וליראת שמיים, וגדולי אשכנז היו בקיאים ומומחים בחכמת החינוך ולכן הצליחו במעשיהם להקים דורות שלמים של בעלי יראת שמים והשכלה חילונית כאחד, מה שלא עלה בידי גאוני גדולי ליטא ופולין, לפי שלא ידעו לכונן את החינוך עפ"י תנאי הזמן. וידוע מה שסיפר הגאון מהר"י סלנטר זצ"ל בשובו מאשכנז ושם נזדמן עם הגאון הצדיק ר' עזריאל הילדסהיימר זצ"ל וראה אותו מרצה שיעורים בתנ"ך ושו"ע לפני נשים צעירות ובתולות. וכה אמר: אם יבוא מי מרבני ליטא להנהיג כן בעדתו, וודאי שיעבירו אותו מכהונתו, וכן הדין. מ"מ הלואי שיהי' חלקי בגן עדן עם הגה"צ ר"ע הילדסהיימר. והטעם הוא משום עת לעשות לה' הפרו תורתך, כמו שנבאר להלן.

והנה רבני פולין ואונגרן שנתגלגלו למדינת צרפת רואים את המנהגים החדשים שהנהיגו חרדי צרפת עפ"י שיטת גאוני וצדיקי אשכנז, והם מוחים נגדם בעוז, לפי שמנהגים אלו הם נגד דינים מפורשים בגמ' ופוסקים, כנ"ל. אולם אין הרבנים הנ"ל בקיאים בתנאי החיים השוררים במדינת צרפת ואינם רואים את המצב הירוד של היהדות שם. להיפך, בדרישותיהם הם מעמידים בסכנה את התפתחותו של הארגון הזה, אשר כבר הצליח הרבה בפעולתו החינוכית, כמו שתיאר כת"ר במכתבו וכל דבריו הם כנים ואמתיים, וזה ידוע לכל.

)ב( ידוע כמה חזק שטף ההתבוללות בארץ צרפת וכמה גדול מספרם של נשואי התערובת במדינה זו. בניגוד לארצות אחרות ששם היהדות הולכת ומתגברת ומתנערת משפלותה, הנה בצרפת הטמיעה הולכת וגדלה. תנאי הסביבה הצרפתית המיוחדת, המצטיינת בקלות דעת ובדלות של עיון רציני מעמיק, רוח החירות והחופש והרדיפה אחרי נוחיות נעימה וזוהר חיצוני מקסים, גורמים להתפשטות מחלת ההתבוללות בארץ זו ורבים הם חלליה בקרב יוצאי רוסיה ופולין, ואם לא יתאזרו ויתעודדו לאחוז בדרכי הצלה ולהקים פנת מגן לשרידים יחידים אשר יוכלו אחרי חינוכם ולימודם בקודש להכין דור חדש נאמן לה' ולתורתו; אם יזניחו את המעשה הבדוק והמנוסה של החינוך החרדי לפי שיטת גדולי אשכנז - סופה של יהדות צרפת גויעה וכלי' גמורה ח"ו. עת לעשות לה' וכו'. עצם ההתאגדות של בנים ובנות תחת דגל התורה והמסורה מהוה כח גדול של חיזוק ועידוד לרוח הנוער שהוא נתון תחת השפעה בלתי פוסקת של בית הספר הנכרי והסביבה הגויית. הגורם העיקרי למצב המעציב והמבאיש שנולד בצרפת הוא לפי דעתי רגש הבדידות המעיק על לבו של הנוער היהודי. הנער, או הנערה היהודית, מרגיש א"ע =את עצמו= בודד ונעזב לנפשו. אין לו אחיזה נפשית בקרב הבית או המשפחה של הוריו וקרוביו. הבית והמשפחה של אחינו בצרפת נתרוקנו מנחלת אבותיהם וממסורתם של הווי יהודי חי ורענן, אין בהם סימן של חיים ברוח היהדות. הרדיפה אחרי כסף ותענוגות - עולם עשתה שמות בקרבם וגרמה לפריקת עול תורה ומצוות. הצעיר היהודי כשהוא מגיע לגיל בוגר מרגיש א"ע בודד בעולמו. היהדות, כפי המתודה של הוראת הזקנים והישישים מסוג הישן, היא בעיניו חיים של נזירות ובדידות, והלימוד עצמו מורגש אצלו כשעמום מיגע, ואת היהדות הם רואים כעין גיטו רוחני של ימי הביניים שיש להחלץ ממנו בכל כוח. הצעירים והצעירות בצרפת הם מנותקים מכל מגע ומשא חברותי עם יהדות אמת מלאה חיים ותנועה, מכל לימוד מבדח ומושך את הלב, אין שום קשר בין איש לאיש, אינם מצטרפים ואינם מתחברים זה אל זה מחוסר אידיאלים משותפים, ולפיכך הם הולכים ונסחפים עם הזרם הזר של הסביבה הגויית. התוצאות ידועות למדי, הם הולכים ונטמעים ונבלעים בין הגויים, ולפיכך אני מקדם בשמחה ובברכה את הארגון ישורון, שהוא עומד ונלחם מלחמת מגן לרוח ישראל ולתורתו. קודם כל הוא מגרש את הבדידות הנפשית ורוח היאוש והרפיון של הצעיר או הצעירה, בראותם כי לא אלמן ישראל ועדיין ישנים בתוכנו צעירים וצעירות שומרי תורה ומצוות. הם מעודדים זא"ז )זה את זה( ברוח ומזרזים זא"ז שלא להתבייש מפני המלעיגים מקרב אחיהם וקרוביהם. ודבר זה בלבד כדאי הוא להמליץ זכות על האיגוד הכשר הזה נגד מקטרגיו. ואף הלימוד בחבורה בצורה נאה ומתוקנה הוא גורם חינוכי גדול שאין להמעיט את ערכו. גם ההכרה וההתידדות ההדדית כשהיא נשמרת במסגרת של צניעות יהודית וכן הטיולים והשעשועים הכשרים והצנועים יש להם כוח משיכה גדול. הם יוצרים סביבה ואוירה שכולה יהודית טהורה, שבתוכה סופגים ריח של אהבת תורה ואהבת יהדות. סו"ס )סוף סוף( אין לנו דיקטטורה צבאית ואין ביכלתנו לנקוט אמצעי כפיה נגד הנוער המתרחק מאתנו. לא נשאר לנו אלא דרך הצלה אחת ויחידה, לחבב את היהדות ולהראות את נועמה ויפיה הרוחניים במסגרת של חברותא יהודית השומרת על עצמאותה הרוחנית באומץ לב ובגאון.

)ג( ועכשיו אני רוצה לבאר את הבעיות העומדות על הפרק מצד ההלכה.

לפי תיאור כת"ר יושבים הבנים והבנות בחדר אחד, אבל אינם יושבים על ספסל אחד יחד, אלא שהם שרים שירי קודש, פסוקי תנ"ך וזמירות שבת ביחד. במחנה הקיץ או במחנה החורף הם לנים בבתים מיוחדים, גברים בבית אחד ובחורות בבית אחר, וגם השיעורים לומדים הבנים לבד והבנות לבד, והמדריכים, שהם יר"ש =יראי שמים= ומדקדקים במצוות, מקבלים אחריות שלא יטיילו הבנים והבנות יחד אם לא באופן מאורגן בהשגחת המדריכים.

והנה במס' סוכה נ"ב מבואר שהיו מקפידים שלא יתערבו האנשים והנשים וכלשון המשנה במס' מדות פ"ב, מ"ה: וחלקה היתה בראשונה והקיפוה כצוצרה, שהנשים רואות מלמעלן והאנשים מלמטן, כדי שלא יהו מעורבין. וכן כתב הרמב"ם בהל' בית הבחירה פ"ה, הל"ט ובהל' לולב פ"ח הלי"ב: כדי שלא יתערבו אלו עם אלו. ולא הוזכר שם שעשו מחיצות גבוהות שלא יסתכלו אנשים בנשים, ועי' מה שכתב הב"ח באו"ח סי' ע"ה דהסתכלות היינו התבוננות לשם הנאה, וכבר הביא ביד מלאכי כלל ה' אות קע"ז בשם הרבה ראשונים, שהאיסור הוא הסתכלות בהבטה יתירה ועי"ש מה שפירש הגמ' בע"ז דף כ': ונשמרת מכל דבר רע שלא יסתכל אדם באשה נאה ואפילו פנוי' וכו', שהכוונה להסתכלות המביאה לידי הרהור עבירה. וזהו דבר המסור ללב וכל אחד מחוי' להשמר מהסתכלות מתועבת זו, ולפיכך לא עשו בזה תיקון מיוחד, ורק תקנו שלא יתערבו אנשים בנשים, לפי שהתערבות זו מביאה ממילא לקלות ראש. ורק בביהכ"נ =בבית הכנסת= יש תקנה קדומה לעשות מחיצות גבוהות, שלא יוכלו להסתכל משום תפילה וקר"ש =וקריאת שמע=, שאסור מטעם ערוה, כמבואר בברכות כ"ד ע"א, שטפח מגולה וכן שער באשה ערוה, אבל באספות של רשות, כגון בשעת הכנסת כלה לחופה או בשעת נאומים ודרשות לא הקפידו מעולם לעשות מחיצות ורק מדקדקים שלא ישבו אנשים ונשים יחד ולא יתערבו זה עם זה ואמנם ראיתי שמביא דברי המרדכי במס' שבת פ"ג, שי"א, שכתב: כגון מחיצה שעושין בשעת הדרשה בין אנשים לנשים מותר לעשותה בשבת, עי"ש, משמע שעשו מחיצות גם בשעת הדרשה ולאו דווקא בשעת תפלה וקר"ש. ונראה שזו מדת חסידות ולא מצד הדין, ומעולם לא ראינו בארצות ליטא ופולין שידקדקו בזה. והנח לישראל וכו'.

ביוגרפיה - שרידי אש
רבי יחיאל יעקב וינברג נולד ברוסיה בשנת ה"א תרמ"ה )1885(, ונפטר במונטרה, שוויץ בשנת ה"א תשכ"ו )1966( ונקבר בירושלים. למד בישיבות ליטא וספג בהן את שיטת הלמדנות ואת תורת המוסר של הרב ישראל סלנטר. בימי מלחמת העולם הראשונה היגר לגרמניה ולימים נתמנה כראש בית המדרש לרבנים על שם רבי עזריאל הילדסהיימר בברלין, עד לסגירתו על ידי הנאצים ימ"ש בליל הבדולח, בשנת תרצ"ט )1938(. הוא היה גאון תלמודי שהשיב לשאלות רבות בהלכה, וחינך דורות של רבנים, מנהיגים והוגים. בימי מלחמת העולם השניה נעצר על ידי הנאצים במחנות, ונותר בחיים שבור בגופו, אך איתן ברוחו. לאחר המלחמה התיישב בשוייץ.
רבי עזריאל הילדסהיימר
רבי עזריאל )ישראל( הילדסהיימר נולד בשנת ה"א תק"פ )1820( בהלברשטאט, גרמניה, ונפטר בשנת ה"א תרנ"ט )1899( בברלין. נצר למשפחת רבנים וגדולי תורה. ר' עזריאל למד בישיבתו של ר' יעקב עטלינגר )הערוך לנר( באלטונא, ורבו ראה בו את תלמידו המובהק. כמו כן שמע שיעורים מפי החכם יצחק ברנייס בהמבורג. בשנים תרי"א-תרכ"ט כיהן כרב וכראש ישיבה בקהילת אייזנשטאט בהונגריה. משם נקרא לכהן כרב הקהילה החרדית "עדת ישראל" בברלין. בית-המדרש לרבנים שהקים בברלין בשנת תרל"ד, ואשר ברבות הימים נקרא על שמו, התפרסם בעולם והוציא דורות של רבנים, חוקרים ומנהיגים. שיטתו החינוכית, אותה הכתיר במלות הפסוק "בכל דרכיך דעהו", גרסה שימוש במיטב החכמה הכללית להבנת התורה ולשירותיה. ר' עזריאל היה פעיל בענייני הכלל בקהילתו, בארצו ובעולם כולו. לחם מלחמת עוז בתנועת הרפורמה בדת. רבות פעל ליישובה של ארץ-ישראל, ועל-כך הוכתר בתואר "נשיא ארץ-ישראל". ר' עזריאל נודע בגדולתו בתורה, אך עקב עיסוקיו הרבים פירסם מעט בחייו, ובכלל זאת ספר הלכות גדולות עם הערותיו. מעזבונו פורסמו חידושיו על הש"ס ותשובותיו ההלכתיות, הכוללות גם דיונים הלכתיים שבאו בעקבות המגע של היהודי שומר המצוות עם החברה המודרנית המערבית.

- מהי המציאות המתוארת על ידי השואל?
- מדוע עמדתם של חכמי אשכנז נראית יותר בעניו של השרידי אש? מהו היסוד להתנגדותם של חכמי מזרח אירופה?
- האם ניתן לראות קשר בין המציאות המתוארת בתשובה לבין תקופתנו? עמדי על השוה והשונה!
- אלו עקורונות חינוכיים ניתן ללמוד מהתשובה?
- מה משמעותם של התנאים אותם מתנה השרידי אש בתשובתו?