שאלה
הייתי מעוניינת לדעת מהי ההלכה לגבי קבורה - האם החובה היא רק להביא יהודי לקבורה? או שחובה זו כוללת גם הבאת המת לקבורה נפרדת?!
כמו כן, כיצד רואה ההלכה את המצב הרצוי לגבי זיהוי גופות? האם בדיקת DNA היא מקובלת?
מה באשר למשקל שנותנת ההלכה לכבוד משפחת המת
ולרצון המשפחה לדעת אם יקיריה קבור בחלקה מסוימת או שמא הוא בגדר נעדר?
מה המשמעות של קבר אחים?
איך ההלכה מתייחסת לפתיחת הקבר?
למען הסדר הטוב ברצוני להבהיר כי מדובר במקרה של קבר אחים בו קבורות שלוש גופות, שכל שידוע הוא ששלוש הגופות הן מתוך 16 נעדרים.
כיום מעוניינת אחת ממשפחות הנעדרים לפתוח את הקבר על מנת לבצע בדיקת DNA כדי לזהות אם מדובר בבן משפחתה.
אם יש בכך כדי לשנות את פני הדברים, הריני להדגיש כי למשפחת הנעדר יש הוכחות כמעט חותכות לכך שבן משפחתם הוא אחד משלוש הגופות הקבורות בקבר האחים.
תשובה
ב"ה
שלום וברכה,
אינני מכיר את הסיטואציה עליה את שואלת.
אם מדובר בחיילים, פסק ההלכה צריך להינתן ע"י הרבנות הצבאית הראשית.
ואם מדובר באזרחים, פסק ההלכה צריך להינתן ע"י הרבנות המקומית.
אני אתייחס במישור העקרוני להלכה ולא למעשה.
זה מאד אנושי שלכל משפחה יהיה ידוע המצבה ומקום הקבורה של היקיר שלהם שנפטר.
ולכן, נפסקה ההלכה שניתן להעביר מקבר לקבר לכבודו של הנפטר שיהיה קבור ליד קרובי משפחתו. וכך נפסקה ההלכה ביור"ד סימן שס"ג בשו"ע.
"אין מפנים המת והעצמות לא מקבר מכובד לקבר מכובד ולא מקבר בזוי לקבר בזוי ולא מבזוי למכובד ובתוך שלו אפילו ממכובד לבזוי מותר".
כלומר, מותר לפנות אפילו מקבר מכובד לקבר בזוי בשל הסיבה שהנפטר יהיה סמוך לחלקת הקבורה של אבותיו ובני משפחתו.
ולכן, כשמותר לפנות מקבר לקבר אז ברור שמותר לסתום את הקבר וע"מ לא להתבלבל בזיהוי, מותר לעשות בדיקת DNA.
אני רוצה להדגיש שחייבים לקבל פסק הלכה או מהרבנות הצבאית או מהרבנות המקומית ע"מ להתחיל בתהליך ההעברה.
בברכה,
עוזיאל.