למה נהרגו בחורי ישיבה בעת לימודם

בס"ד

דבר זה הוא פלא גם בשבילי.
לצערי אני מכיר עוד מקרים כאלו. של צדיקים גמורים שנהרגו בשעה שהיו עוסקים בתורה ממש. ואע"פ שכולנו מכירים את הגמרא על כך שמלאך המוות לא היה יכול לשלוט בדוד המלך בשעה שהיה יושב ועוסק בתורה.
אעפ"כ אנו מכירים את הסיפור על מותו של רבי עקיבא שהיו סורקים את בשרו במסרקות של ברזל, על ידי "ידידו" ובן שיחו הותיק טורנוסרופוס. גם בשעה זו לא פסק פיו של רבי עקיבא מקריאת שמע ודברי תורה המפורסמים שלו "כל ימי הייתי מתאוה מתי יבוא מקרא זה לידי ואקיימנו – "בכל נפשך" – אפילו שהוא נוטל את נפשך".

הרי שהיה עוסק בתורה ואעפ"כ נטל טורנוסרופס את נשמתו ביסורים קשים. ללמדך שהרשעות של בני האדם היא יותר קשה מזו של מלאך המוות בכבודו ובעצמו.

כך ברא אלוקים את העולם שיש כוח בידי אדם להזיק אפילו לצדיקים. אפילו יותר מהמלאכים.

היכולת של הרשעים להזיק היא אפילו בשעה שעוסקים בתורה. מלמדת על כוחה של הבחירה החופשית שיש לאדם. וכך מסביר ה"אור החיים" הקדוש על הפסוק בבראשית (פרק לז פסוק כא ) על מכירת יוסף ועל מאמצי ראובן להצילו "ויצילהו מידם - פירוש לפי שהאדם בעל בחירה ורצון ויכול להרוג מי שלא נתחייב מיתה, מה שאין כן חיות רעות לא יפגעו באדם אם לא יתחייב מיתה לשמים.

הרי לך עד היכן מגיע כוחו של האדם בעל בחירה. ואם כך לרעה, על אחת כמה וכמה לטובה שהיא מרובה ממידת פורענות אלף פעמים.

ואם תאמר הרי נאמר שתלמידי חכמים אינם צריכים שמירה?
במה דברים אמורים? בשעה רגילה. אבל בשעת מלחמה גם תלמידי חכמים יוצאים לקרב כמו שעשה משה עם יהושע בין נון שיצא לקרב אע"פ שיהושע היה מהתלמידים היותר מתמידים באהלו של משה.
וכן לימדונו רבינו כי במקום ששכיח היזקא לא סומכים על הנס אפילו למי שעוסק בדבר מצוה.
כל זה היא תשובה בענינים הלכתים, אבל בענינים רוחנים כתבו גדולי המקובלים על מיתתו של רבי עקיבא למה היתה. ומה הוא הסיבה הפנימית ההסטורית לכך. והקב"ה יודע לחשב חשבונותיו על אף שנראה שכאילו אין דין ואין דיין.
לא כך הוא.
לא ידח ממנו נדח. והכל שב בסופו של דבר אל מקומו בשלום. ומי יודע איזה התעוררות עצומה נגרמה בעולם הזה ובעולם הבא במיתתם של קדושי עליון אלו. ומי יודע אם הם בעצמם לא מסרו את נפשם למיתה למען עם ישראל לפני כן בנפשם פנימה. מסרו נפשם כפרה בשביל כלל ישראל.
מי ידע לבוא בסוד ה' על דברים שהם כבשונו של עולם. ועל כן כתבתי רק את הבסיס של הפשט על פי ההלכה.

לשאלתך השניה על הגדר של בטחון ו"להכנס למקום סכנה" מצד אחד גם "קניון" נקרא בעיני רבים "מקום סכנה" וכד'. גם ירושלים נמצאת מחוץ לתחום לרבים – האם אסור לגור שם?
הכלל הוא שאין הלכה ברורה בענין בטחון, מה שלאחד נחשב "סכנה" לשני הוא מקום חיים. והרבה תלוי בבטחון של האדם עצמו.