שאלה
האם קיום המצוות הוא רק בשביל לקבל שכר/ לא לקבל עונש?
כלומר לא רק שכר של גן עדן וגיהנם אלא גם בעולם הזה.
האם כל המצוות שאנחנו עושים זה רק בשביל רווח?
הראו לי פעם משהו שהרמבם אומר שלעבוד מאהבה זה לעשות את האמת כי זה האמת - למה לעשות את האמת רק כי היא האמת?? אני מבין אם תאמר שבגלל שיש לך רצון לעשות את האמת - אתה עושה אותה , אבל בעצם אתה מרוויח פה את מילוי הרצון שלך , וזה הרווח שלך פה.
או אם אתה מוקיר תודה - הרווח הוא מילוי הרצון להוקיר תודה.
ככה שתמיד אתה עושה מצוות ( וכנל כל דבר אחר) רק בשביל רווח אישי, ואם לא בשביל זה אז בשביל מה?
תודה רבה
תשובה
שלום לשואל היקר!
שמחים שפנית אלינו. איזו שאלה נפלאה, בירור מאוד חשוב בעבודת ה'. ישר כוח!
השאלה שאתה שואל נוגעת במוטיבציה הבסיסית שלנו לכל עבודת ה'. מה ראוי שיניע אותנו לקיים מצוות? תועלת מסוימת\מילוי רצון אישי? או שבכלל משהו אחר?
המשנה באבות אומרת: "אנטיגנוס איש סוכו קיבל משמעון הצדיק. הוא היה אומר: אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב ע"מ לקבל פרס אלא הוו כעבדים המשמשים את הרב שלא ע"מ לקבל פרס". כלומר, המשנה מכוונת אותנו לא לעבוד את ה' בשביל פרס, אלא כעבד שלא מצפה לקבל תמורה על מעשהו. אך מהו המקום החיובי שממנו נעבוד את ה'? חוץ מלא לרצות לקבל פרס..
בכדי לענות על שאלה זו נביא את דברי הרמב"ם הנפלאים שהזכרת לעיל. בהלכות תשובה (פרק י', הלכה א') הוא מבאר את הנקודה הזו ומלמד אותנו את המדרגה הבסיסית של עבודת ה' מיראה, ז"א ממקום שמסתכל רק על התועלת האישית או ההימנעות מעונש: "אל יאמר אדם: הריני עושה מצוות התורה ועוסק בחוכמתה כדי שאקבל כל הברכות הכתובות בה… ואפרוש מן העבירות שהזהירה תורה מהן כדי שאנצל מן הקללות".
ובהמשך בהלכה ב' הרמב"ם מרומם אותנו אל המדרגה האידיאלית בעבודת ה' : "העובד מאהבה עוסק בתורה ובמצוות והולך בנתיבות החכמה לא מפני דבר בעולם לא מפני יראת הרעה… אלא עושה אמת מפני שהיא אמת, וסוף הטובה לבוא".
לעשות את האמת מפני שהיא אמת זה האידיאל שמכוונת אותנו אליו התורה. עבודת ה' היא בעיקר ברצון שלנו, לעשות עבודה פנימית שתגרום לנו לרצות את הדברים הנכונים והמתאימים לנו. כשעבדנו על עצמנו וגילינו שיש לנו רצון אישי כזה, למלא אותו זה בדיוק מה שהקב"ה רוצה מאיתנו! אין מטרתה של התורה לכוון אותנו ללכת נגד הרצונות האישיים שלנו. אלא המטרה להגיע לרצון פנימי ועמוק יותר, שלפעמים קשה לזהות אותו במבט ראשוני.
קיום המצוות וההימנעות מעברות מייצרות לנו מסגרת שבתוכה אנחנו נוכל להתחבר אל מה שאנחנו באמת רוצים בתוך תוכנו. מה שהכי טוב לנו וגם טוב למציאות כולה – זה היופי בתורה אלוקית. וזה מה שהרמב"ם מציין בסוף ההלכה – וסוף הטובה לבוא. כי כשאנחנו עושים את האמת כי זה מה שנכון, גם כשקשה וגם שזה לא תמיד פשוט לנו, ודאי שנקבל על כך שכר.
בלשון העברית, פרס ושכר נראים לנו ביטויים דומים. אך האמת היא שיש ביניהם הבדל משמעותי, הפרס שקיבלת לא קשור למעשה שעשית, אלא זו מין תועלת חיצונית. בשונה משכר שנובע מתוך המעשה עצמו, והוא תוצאה של המעשה שעשית. המשנה לא אומרת לא לעבוד בשביל השכר, אלא לא לעבוד בשביל פרס. להאמין שעשיית הטוב היא הדבר הנכון והיא עצמה השכר, וסוף הטובה לבוא.
וזו עבודה של חיים שלמים. כל לימוד נוסף שאנחנו לומדים, כל מצווה ומעשה טוב שאנחנו עושים מקרב אותנו אל האידיאל הזה. ההיוודעות אל האמת האינסופית הזו שנתן לנו הקב"ה, גם בשכל וגם ברגש. שנזכה לחיות אותה!
מקווה שהדברים שהבאתי מסייעים לך להבין יותר את הנקודה. אם יש עוד שאלות מוזמן לפנות שוב בשמחה!
בהצלחה רבה! חזק ואמץ!
כפיר