למה לקיים את התורה?

שלום.
נגעת בשאלתך בהרבה נקודות ולא הבנתי מה הנקודה המרכזית שמטרידה אותך.
אם כוונתך לשאול מנין שהתורה היא מן השמים, שהיא ניתנה מה' ושהיא מחייבת אותנו – כתבו על כך הרבה. תוכל לעיין בתשובות באתר של 'חברים מקשיבים' ושל 'כיפה', וגם רוב ספרי האמונה מסבירים זאת. אם תרצה מקורות מפורטים בנושא, או שיש לך שאלה ספציפית בנושא של תורה מן השמים, תוכל לשלוח לנו שוב את שאלתך.

גם כשמבינים בצורה ודאית שניתנה לנו תורה מה', קשה לפעמים לקיים מצוות, כי אין הבנה והזדהות מצידנו, מדוע הקב"ה מכביד עלינו וחודר לנו לתוך החיים הפרטיים כל כך עמוק.
אפשר לפתוח בכך שאם יש דבר שהוא באמת חשוב לי ואני אוהב אותו – לא יתכן שאני לא אבטא במעשים את היחס אליו. לפעמים כדי להמחיש זאת, לוקחים שני אנשים ומבקשים מהם לעשות הצגה: שיציגו כאילו הם שני חברים טובים, חברים בנפש, שלא התראו הרבה זמן, וכעת הם נפגשים. השחקנים רצו אחד אל השני, התחבקו ושמחו והתעניינו בהתלהבות בשלום השני. כעת אמרו להם להציג זאת שוב, אבל בלי דיבורים. המציגים רצו אחד אל השני והתחבקו, הביעו בתנועות הידיים והגוף את ההתרגשות שלהם ואת אהבתם. כעת אמרו להם להציג בלי תנועות גוף כלל. הם ניגשו אחד אל השני ולא עשו כלום.
כלומר, אדם שאוהב מישהו, חייב לבטא את אהבתו בכל דרכי חייו – בגופו, בדיבורו, במעשיו. אמונה שהיא 'רק בלב' ואין לה שום ביטוי בחיים המעשיים – היא אמונה ערטילאית, מופשטת, שאין לה אחיזה בחיים עצמם. אם אני באמת מאמין בה', האמונה לא תישאר במחשבות ובפילוסופיות, אלא תתגשם בחיים.
הקב"ה רוצה שהעולם יתקדם לשלמות, לתיקון. לשם כך, צריך שהאדם יהיה ישר וטוב ומוסרי בכל אורחות חייו. אדם שהוא רק קצת מוסרי, נניח נותן פעם בשבוע כמה שקלים לעני, אבל בשאר הזמן הוא אינו מוסרי – יש לו בעיה גדולה. מטרת התורה היא לעשות אותנו אנשים ישרים וטובים, ולא רק שבזה אנחנו מתקנים את עצמנו, אנחנו בעצם תורמים חלק קטן מתיקון העולם כולו.
זו הגדלות והיופי שבתורה, שהיא אינה רק "דת של בית הכנסת", שפעם ביום או בשבוע מפנים לה קצת זמן ומתפללים לה'. התורה היא תורת חיים, היא מנחה את כל החיים שלנו להיות טובים. כשמישהו זר בא ומנסה לחדור לתוך חיי, זה מפריע ומעצבן, כי האדם רוצה להיות עצמאי ולא לחיות בצורה מאולצת. אבל אם אני עצמי מגיע להבנה שאני צריך לעשות משהו מסוים, למשל להתייחס יותר לאיזה חבר שצריך עזרה ועידוד (או כל דבר אחר) – אין בזה כפיה כי אני עצמי החלטתי שכך צריך לעשות.
וכך היא גם התורה. התורה היא לא דבר זר שבא להשתלט על חיינו. הקב"ה יצר אותנו, הוא מכיר אותנו אפילו יותר טוב ממה שאנחנו מכירים את עצמנו, כי יש דברים עמוקים בנפשנו ובנשמתנו שאנחנו לא מודעים אליהם, ואפילו כשמודעים לדברים שבתוכנו – לפעמים אנחנו מדחיקים או שוכחים אותם. בא הקב"ה ונתן לנו תורה שהיא מתאימה לגמרי לשאיפות האמיתיות שלנו. לעיתים אנחנו לא רואים איך המצוות מתאימות לנו בצורה אמיתית וטבעית, אבל זה לא משנה את העובדה שהן מתאימות לנו. לכן אין כאן חדירה חיצונית לחיינו, אלא להפך – התורה באה לגלות ולחשוף באדם את כל מה שנמצא בתוכו, את כל הטוב והיושר ששוכנים בקרבו.
דוגמה קטנה שעולה בראשי, והיא מלמדת על העיקרון כולו: אדם אחד גונב מאחרים. הוא כבר כל כך רגיל לגנוב, שקשה לו שלא לעשות זאת, זה כבר ממש הרגל אצלו. ולמרות זאת, כל פעם אחרי שהוא גונב וחוזר לביתו, יש לו איזו הרגשה רעה בלב, "איזה אדם רע אני". לפעמים ההרגשה הזאת ממש מפריעה לו אז הוא דוחק אותה ומתאמץ להתעסק בדברים אחרים וכך לשכוח ממנה. יום אחד הוא שוב מרגיש רע אחרי שגנב, והוא אומר לעצמו: "נמאס לי. אני מפסיק לגנוב וזהו!". ובאמת, הוא מתרגל להפסיק לגנוב. בפעמים הראשונות ממש קשה לו. הוא מרגיש שהוא כופה את עצמו ומכריח את עצמו שלא ללכת ולגנוב. אבל לבסוף הוא שמח שהפסיק.
האם כאשר כפה את עצמו בכוח לא לגנוב, הייתה זו כפיה חיצונית, כמו כפיה של אדם שמצמיד אקדח לראשו ומאיים עליו שלא לגנוב?! בודאי שלא. האדם הזה כפה את הנטיות הרדודות שבו, החיצוניות שבו, כדי למלא את השאיפות והנטיות האמיתיות והפנימיות שבו – להיות אדם טוב. וכך היא כל התורה, גם אם בהתחלה זה נראה זר או כפוי, אם לומדים תורה ומבינים את המשמעות של הדברים, וגם עם הזמן לומדים להתאחד עם התורה ולראות שהיא ממש החיים שלנו. מה היינו עושים בלעדיה?? "כי הם חיינו".
אם יש דברים שלא מספיק הרחבנו, תוכל לשאול שוב ביתר פירוט.

בהצלחה רבה,
יונתן, חברים מקשיבים